דברי יוסף מא

"וכהן כי יקנה נפש קנין כספו, הוא יאכל בו"? ועבד-כנעני זה, לו ראוי דבר מאוס שלא בפניו מפני שאינו בבל-תשקצו. ואף על גב דעבד חייב בכל המצוות כאשה, אבל לא בעבירות (מגדל עוז הלכות א"ב פרק י"ד), ולא כן בישראל המוזהר על בל-תשקצו, אם יודע ואוכל מזיד הוא, ואם אינו יודע שוגג הוא ואסור להכשילו כמו בכל האיסורים. - ועוד יש לי הרהורי דברים לדחות דבריו עפ"י הגמרא דיומא דף פ"א ע"א והגמרא בחולין דף ק"ג ע"ב, אך לא אוכל הפעם להאריך

ואשתומם מאד על דבריו: "מה שכתב הגר"י קאנוויץ, שיש כאן איסור- גזל מחמת שהדם מכביד כמו בשובר מפרקתה - אינו מובן כלל. הא התם הדם נבלע באברים ואינו נראה להקונים, אבל הכא הדם הוא על הבשר, א"כ הרי זה דבר הנראה להקונה שמותר, כמפורש בב"מ דף ס' שר' אחא מתיר בדבר הנראה ואפסק כדבריו בכל הפסוקים", עכ"ל. - במחילה מכבודו טעה בזה טעות גמורה ולא ראה את הנראה, שרש"י ז"ל מפרש מתיר בדבר הנראה - הלא יכול הלוקח לראות ולהבין מה דמי הפסולת הנברר מאלו שישנו באחרים וטוב לו להעלות בדמיהן של אלו יתר על כן מפני הטורח, עכ"ל. הרי שטעמו של דבר מפני שטובה היא להלוקח והוא מרוצה להרבות על המקח מפני שכדאי לו כן, אבל להונות במשקל בין שאונאה זו מבפנים או מבחוץ גזל גמור הוא. ולדבריו מותר גם לחפות כסף על בדיל וזהב על נחושת, מפני שהוא דבר הנראה י ומי מהקונים יוכל להבדיל בין מראה הכבד למראה הדם שנתיבש עליו

? כן גם מה שטען נגד ידידי הגר"י בוימעל בענין אונאה, לא אמר כלום. כי בתוך דבריו הוא אומר "שאין המוכר מחוייב לגלות כ"ז שאינו שואל" וזהו נגד הדין המפורש ברמב"ם הלכות מכירה פי"ח ה"א, וז"ל: "היה יודע בממכרו מום יודעו ללוקח" - הרי שעל המוכר להודיע ולא על הקונה לשאול. ומה שכתב "יש תימה גדולה, דבדין לא ליסחוף אינש כפלי עלוי בשרא, שבחולין דף ח' ע"ב, איתא ברמב"ם פ"ז ממ"א הי"ט, שעושה הטבח זה כדי לנאותו, ומ"מ איננו אסור אלא מצד חשש איסור חלב ולא מצד איסור אונאה". - אין כאן תימה כלל. מפני שזה תלוי בתירוץ הגמרא ב"מ דף ס' ע"ב "לא קשיא הא בחדתי הא בעתיקי", וכן הוא הלכה. ופרש"י ז"ל, בחדתי מותר, שאינו אלא ליפות והרוצה להוסיף על דמיהם בשביל יופים מוחל הוא. בעתיקי אסור, שגונב את העין שנראים כחדשים, עכ"ל. א"כ כללא הוא,