דברי יוסף ג

לצאת לקרב ולעמוד במערכות המלחמה, וספק פקוח דוחה שבת ללא נפקותא אם הסכנה קדמה לשבת או השבת קדמה להסכנה

וראיה לזה, כי כאשר נשאלה שאלה זו: מניין לפקוח-נפש שדוחה שבת? -- נענה רבי אלעזר ואמר: ומה מילה שהיא אחד ממאתים וארבעים ושמונה איברים שבאדם דוחה את השבת, קל וחומר לכל גופו שדוחה את השבת, (יומא דף פ"ה ע"ב). ופירש שם רש"י: "ומה מילה שהיא תיקון מאיבריו של אדם דוחה את השבת לפי שחייבין עליה כרת לאחר זמן. כך שנויה בתוספתא דשבת" עכ"ל. הרי מפורש שאפילו אם החילול שבת היום והסכנה הוא לאחר זמן, נדחה שבת מפני סכנת-נפשות. והנה אף-על-פי שרבינו חננאל פירש פירוש אחר בדברי ר' אלעזר, אבל בתוספתא דשבת, פרק ט"ז הלכה י"ג מפורש כרש"י ז"ל, ועי"ש

ועוד יותר מזה, שאפילו אם אלה העובדים בהכנת כלי-זיין וצרכי המלחמה היו פטורים מעבודת הצבא לגמרי, אפילו אם לא יתעסקו בעבודה זו בשביל הממשלה ואין כאן סכנת-נפשות להם, בכל זאת מותר להם לחלל שבת בעבודת צרכי המלחמה, כמבואר ברוקח ואגודה מובא במשנה-ברורה סימן שכ"ט ס"ק י"ז: דהיכא דאיכא חשש שמא יכעסו עלינו יושבי הארץ, מחללין את השבת בשעת מלחמה עיי"ש. ובהגהות מיימניות הלכות שבת פרק ב' הלכה כ"ג הוסיף על מה שכתב הרמב"ם "ובכל מקום אם באו על עסקי נפשות, או שערכו מלחמה, או שצרו סתם, יוצאין עליהם בכלי-זין ומחללין עליהם את השבת" וזה לשונו: "וכל שכן אנו שאנו שרויים עמהם שמותר", - ופשוט שהכוונה היא, אפילו באופן שהמלחמה נוגעת להעכו"ם יותר ממה שנוגעת לנו, מכל מקום נדחה חילול שבת מפני איבת יושבי הארץ, אשר גם זה סוף סוף ספק של סכנת-נפשות לישראל ואף-על-פי שהשבת קדמה להסכנה. כללא הוא, שפקוח-נפש נפש דוחה שבת בכל מקום, ויפה המליץ האור-זרוע: אין מדקדקין בפקוח-נפשות! ומובא במשנה ברורה הנ"ל

לזאת, על-אחת-כמה-וכמה כי עתה במלחמה האיומה הזאת, אשר ממשלת זדון בקשר רשעים עמדו בראשונה על ישראל לכלותם ד"ל, ואחרי כן על עמים רבים, טובים וישרים לבלוע אותם, מחוייבים אנו להיות סרים למשמעת הממשלה יר"ה ולציית פקודותיה אף לחלל שבת כדי לעמוד נגד האויבים הזדונים שקראו מלחמה עלינו. והשי"ת ירחם עלינו ויפרוש סוכת שלומו עלינו ועל כל העולם, ונזכה לשבת במנוחה על אדמת הקודש ולהתענג על טוב ה' בשמירת שבת-קודש וכל הקדוש לנו.