דברי יוסף לט

דברים מלוחים בלא הדחה, העלה בחו"ד סימן צ"א בכוונת הט"ז ומובא בפ"ת, שאסור לעושה במזיד ולמי שנעשה בשבילו, מטעם אין מבטלין איסור לכתחילה, אף-על-פי שהמתאכסן בבית עכו"ם ואי-אפשר לעשות שפשוף להכלים כדיעבד דמי ומותר, הרי שאיסור קל הוא, על-אחת כמה וכמה באיסור גמור וחמור - באיסור דם-בעין ממש - בודאי שהמבטלו במזיד אסור לו ולמי שנתבטל בשבילו. ואף-על-פי שאין כאן כונה לבטל האיסור אלא לתקן הכבדים, והרי זה כמו דבש שנפלו בו נמלים יחממנו עד שיהיה ניתך ויסננו, כמבואר ביור"ד סימן פ"ד ס"ג, - אבל הלא מבואר בנוב"י מובא בפ"ת, דזה לא שרי אלא היכא שכבר היו הנמלים מעורבים בדבר, אבל לערב לכתחילה דבר איסור בדבר היתר אף-על-פי שאין כוונתו לבטל, הרי זה אסור, ועיי"ש

אולם ראיתי להגאון בעל שו"ת הרי"מ ז"ל בחידושיו לחולין, שחקר להסוברים שמהתורה אסור לבטל איסור לכתחילה, היכן מצינו בתורה איסור לבטל איסורים ? והשיב שאפשר שזה מטעם איסור סחורה בדבר האסור, שבמה שמבטל האיסור הרי הוא מרויח, ולהרבה פוסקים אסור מהתורה לעשות סחורה בדבר האסור, ועי"ש. ואם כן הוא, אין כל איסור לבטל איסור-דם. כי מובא בפ"ת יור"ד סימן קי"ז בשם הגאונים: : פרי- תואר, נוב"י והחת"ם, שמותר לעשות סחורה בדם, ועי"ש. וכיון שמותר לסחור בדם, מותר גם-כן לבטל את הדם, אחרי ששניהם איסור אחד הוא לפי דעת הגאון הנ"ל, ובפרט אם נצרף לזה מה שהביא הנחלת-צבי, ביור"ד סימן פ"ד, דעת פוסקים החולקים על סברת הנוב"י, וסבירא להוא, שאם אין הכוונה לבטל האיסור, גם לכתחילה מותר לערב, עי"ש

עוד כתב הגר"מ פיינשטיין, "הנה ברור שלאו דבל-תשקצו שייך רק כשידוע להאוכל שהוא כבר מאוס, ומכל-מקום אוכל. אבל כשאין ידוע לו שהוא דבר מאוס, אין להאוכל שום איסור אפילו בשוגג, ואם-כן מותר לכתחילה להאכיל לו דבר שאין ידוע לו למאוס. ומפורש זה בתוספות כתובות דף ל' ע"ב בד"ה "לא צריכא", שמחמת שהתרומה שתחב לו בבית-הבליעה שנמאסו חזיא לשלא בפניו שלא ידע שנמאסו, איכא חיוב ממון. והא תרומה אינו יכול למכור לעכו"ם אלא לכהן שיעבור בבל-תשקצו ואסור להכשילו, ואם-כן לא הפסידו כלום, דאף אם היה מחזיר לא היה יכול למוכרו, ואיך שייך לחייבו על זה? אלא ודאי שכיון שלא ידע