דברי יוסף לח

שום חשש כיון שדרכו בהדחה וכמפורש בר"ן חולין דף ח' - ואני אומר, להד"ם! דבר זה לא די שאינו מפורש בהר"ן ז"ל, אלא אף רמז מזה אין בו, רק ידידי הנ"ל רוצה להוכיח כן מהר"ן ז"ל הנ"ל, והוכחתו אינה כלום כמו שביארתי ב"הפרדס" מחודש מנ"א

ומה שאומר שטעיתי במה שכתבתי, במחילה מכבודו, אדרבה הוא הטועה. כי בודאי אם אנו רואים דם על הסכין, דם-בעין ממש הוא. כי אין חילוק בדין דם אם הוא בכלי או על הסכין, בכל מקום שהוא דם הוא. אבל בענין הר"ן הנ"ל, הוא רק חשש פן ואולי יהיה דם-שחיטה על הסכין בשעה שירצה לחתוך בה בשר, והחשש לדם זה אעפ"י שנקרא דם-בעין, בכל זאת מועיל בו צלי אף בלא הדחה, כמו שמועיל בדם שנקרא גם-כן דם-בעין ובאמת איננו דם-בעין ממש, והוא הדם שעל פני הבשר המוזכר בדברי הראשונים לטעם הדחה קודם המליחה, ולכן לא הזכיר הר"ן ענין הצלי, כי בזה צליה בלא הדחה גם-כן טוב ויפה. אבל בדם- בעין ממש על הבשר, יהיה דם מכלי או דם מסכין, לא אמרינן בו שהאש שואבו

גם הראיה הגדולה שהביא להתיר לכתחילה איסור-דם על בשר על סמך שידיחו הבשר לנקיותא, אינה ראיה כלל וכלל. דשם ביור"ד סימן צ"א סעיף ב', איירי רק באיסור נגיעה לבד אשר בדיעבד אם לא ידיח כלל גם כן כשר, לכן גם לכתחילה מותר להניח הבשר בקערה של איסור צונן, מפני שאורחיה בהדחה. אך לא כן דינא גבי הכבדים שמשימים עליהם דם-בעין גמור, הלא אם יצלו אחר-כך הכבדים בלא הדחה הרי גם בדיעבד הוי טרפה כמבואר ביור"ד סימן ע"ו סעיף א' ובהש"ך ז"ל עי"ש, ואם כן בודאי שאיסור גמור הוא להביא איסור דם-בעין עליהם על סמך של הדחה אחרי כן. האיסור הוא ודאי לעינינו, וההדחה לכל החשבונות הוא רק ספק, ואין ספק היתר מוציא מידי ודאי איסור. ואפילו ספק-היתר הרגיל אינו מוציא מידי ודאי איסור, כמפורש בתוספות ע"ז דף מ"ב ועיי"ש

ואפשר כי להסוחרים והמכשירים של הכבדים האלה, יהיו הכבדים אסורים עליהם מטעם "אין מבטלין איסור לכתחילה", ואם עבר ובטלו, אם במזיד אסור להמבטל בעצמו וכן למי שנתבטל בשבילו, ואסורים גם-כן למוכרם לישראל אחר, כדי שלא יהנו ממה שבטלו, יור"ד סימן צ"ט סעיף ה' עי"ש. כי באיסור קל, במה שהולכי דרכים אוכלים בכלי של עכו"ם