דברי יוסף לו

התם הדם נבלע באברים ואינו נראה להקונים, אבל הכא שהדם הוא על הבשר שצונן בצונן לא נבלע כלום, א"כ הוא דבר הנראה להקונה שמותר כמפורש בב"מ דף ס', שר' אחא מתיר בדבר הנטעם ובדבר הנראה ואיפסק כדבריו בכל הפוסקים. ובאמת אף אבא -שאול לא פליג אלא התם שאינו כל-כך דבר הנראה שיש שאין יכולים לשער מראיתן... אבל בדבר הנראה ממש, כגון אם יש שם דם-בעין, גם אבא-שאול מודה שמותר. וא"כ מצד משקל הדם שעל הכבד, אין כאן חשש גזל ומותר לכ"ע, ומהתימא איך כתב שאין נפקותא אם הדם מכביד בתוך הבשר או על הבשר, שודאי על הבשר שאני ומותר, כמפורש בגמרא ובכל הפוסקים

ובאמת מסופקני, אם יש בכאן אף איסור אונאה שכתב הגר"י בוימעל מהא דב"מ דף ס' דאין שורין הבשר במים שיהא נראה שמן, ויותר מסתבר, שאין בכאן איסור אונאה. דהא יש תימה גדולה, דבדין לא ליסחוף אינש כפלי עלוי בשרא, שבחולין דף ח' ע"ב, איתא ברמב"ם פ"ז ממ"א הלכה י"ט, שעושה הטבח זה כדי לנאותו, ומ"מ איננו אסור אלא מצד חשש איסור חלב ולא מצד איסור אונאה וגניבת-דעת, דהא לא הוזכר לא בגמרא ולא ברמב"ם, שיש בזה עוד איסור אונאה וגניבת-דעת כמו שהוזכר בדף צ"ב בברייתא לענין מכירת נו"ט לעכו"ם

..--- ... -- ולכן ודאי שאין יכולין למחות בידי המוכרים כבדא, אף לא מצד איסורי- ממון, כיון שיותר נוטה שאין בכאן איסור אונאה. והרבנים המשגיחים שחותמים על הכבדים עושים כדין וכדת שאין בה אף פקפוק כל שהו. משה פיינשטיין. וב"הפרדס" מחודש חשון תרצ"ח סימן מ', כתב הגאון המחבר זצ"ל להצדיק את דבריו ולדחות את דברי המשיגים עליו, וז"ל

ב"הפרדס" חודש אלול תרצ"ז, בא מעכ"ג ידידי-עוז הגרי"ל זעלצער, בשאגת ארי על מה שכתבתי נגדו ב, ב"הפרדס" מחודש מנחם-אב תרצ"ז. - והנה בנוגע לחידושי שחדשתי, שכוונתו של רבה במה שאמר "שהכל מצווים עליו לבערו", הוא על מצות ביעור, כמו בשור העומד להריגה ואילן העומד לקציצה בב"ק דף צ"א - אעידה לי עדים נאמנים אשר על פיהם יקום דבר. והם: רש"י ז"ל בפירושו הראשון שכתב "אילן העומד לקציצה