דברי יוסף לד

רשב"ג בפשטות, שאחרי שהם באים אל הכרם, הרי הם גזלנים. ומה שהעיר, הלא טרם שלקח הפירות איננו עוד גזלן, ומדוע נקרא רשע בפי רשב"ג? -פשוט הוא, שזה על שם סופו שיקח את הפירות, עכ"ל

הנה כנראה לא עיין היטב בדברי. ראשית לא העירותי כלל מדוע נקרא רשע בפי רשב"ג, הלא טרם שלקח הפירות איננו עוד גזלן, ואינני יודע איך באו הדברים בפיו, כי בודאי נקרא רשע אף רק כשהוא רוצה לגזול. וכן לא קשה כלל לרש"י ודעימיה, דהם אינם מוסיפים על דברי רשב"ג ומפרשים דבריו כפשוטם, דבשאר שני שבוע כיון שבאים לגזול הם רשעים ואין אנו אחראים להם, רק הלעיטהו לרשע וימות. אבל הרמב"ם שהאריך בדברים בפירוש המשניות וכתב: "ואין לנו לעשות תקנה לגזלן שלא יבוא לידי מכשול, שעון הגזלנות יותר גדול", קשה מאד. דמתניתין דכרם-רבעי, לא שייך לומר בזה , "שעון הגזלנות גדול יותר" ולכן אין חוששין לעשות לו תקנה. חדא, דבאמת אין נעשה גזלן ע"י זה. וגם הלא התקנה היא שלא יבוא כלל לידי הגזלנות, אמאי אין עושין לו תקנה? והיא קושיא עצומה מאד ומבואר שם באריכות, ועל-כרחך מוכרח לומר כאשר פירשתי. יהודא ליב זעלצער ובאותה חוברת של "הפרדס" סימן ל', כתב הגר"מ פיינשטיין שליט"א. להתיר כבדים בדם. ונעתיק בזה את דבריו הנוגעים לענין. וז"ל

הנה בדבר הכבדים שמשקיעין בדם כדי שיתראו יפים, ברור שאין בזה שום חשש, כיון שדרכו בהדחה וכמפורש בר"ן חולין דף ח'... ומה שכתב הגר"י קאנוויץ שהדם שעל הסכין הוא רק כמו דם-בעין שעל פני הבשר שכשר בדיעבד בלי הדחה, הוא טעות. דודאי הוא דם-בעין ממש, דהא דם השחיטה הוא והוא דם שהיה כשר גם לזריקה בקדשים אי לאו דנתמעט מקרא שלא מדם הפר ודבר אחר, והוא דומה ממש לטבל הסכין בדם, שודאי לא יתעקש שום אדם לומר. דבזה שהוא על הסכין אבד שם דם- בעין

....--- --- אך מה שיש קצת לפקפק, דאולי בזמן הזה באמריקא שאני מזמן חכמינו ז"ל הראשונים שאכשר דרא אבל עכשיו מצוי העושות שלא כדין, - אבל