דברי יוסף לב

תשובה זו נדפסה בהירחון "הפרדס" היו"ל בשיקאגא. בעריכת הרב רש"א פרדס שליט"א, חוברת מנחם אב תרצ"ז סימן כ"ד. וב"הפרדס" חוברת אלול תרצ"ז. סימן כ"ח. כתב הגאון רי"ל זעלצער שליט"א, וז"ל

ב"הפרדס" מחודש סיון בענינא דאחראין לרמאין, הבאתי ראיה מב"ק דף צ"ח ע"ב "אמר רבה גזל חמץ לפני הפסח ובא אחר ושרפו במועד פטור, שהכל מצווים עליו לבערו". והנה הטעם שהכל מצווים לבערו - אף שאתה רואה של אחרים - צריך לפרש, כדי שלא יעבור עליו חברו בב"י. והנה הנגזל בודאי דלא עבר על ב"י, דהא אינו בידו וכמבואר בנוב"י קמא או"ח סימן כ', דלהנגזל יהא החמץ אחר הפסח מותר בהנאה, משום דלא עבר על ב"י, וא"כ מה שמצווים לבערו הוא על-כרחך מפני הגזלן שלא יעבור בב"י, אלמא דאנו אחראין גם לגזלן החמור. אלא שהרמב"ם לא הביא דין זה, וצ"ל משום דפסק כרשב"ג דהלעיטהו לרשע, אבל מלישנא דרבה משמע שדין זה הוא אליבא דכו"ע, ויש ליישב

וב"הפרדס" מחודש מנחם-אב בא ידידי הגר"י קאנוויץ שליט"א, ואחר שהביא דברי הנ"ל הוא אומר היתכן? ז וז"ל: "ולפלא איך עלתה על דעתו הגדולה והעמוקה לחייב את ראובן על חמצו של שמעון בכדי להציל את שמעון מעבירת ב"י. - ואם הגזלן מחויב בב"י כמפורש שם בנוב"י, לא יתכן לאמר שהכל מצווים עליו לבערו, ואם הנגזל אינו מחויב, אחרים לא כל-שכן"

והנה מעכ"ג ידידי אומר כי לא יתכן, ולא פירש מדוע לא יתכן לומר, שמצוה על ראובן להציל את שמעון מעבירת ב"י. וכנראה הוכחתו היא כמו שמסיק "ואם הנגזל אינו מחויב אחרים לא כל-שכן". - אבל מארי דאברהם תלי תניא בדלא תניא, ואיפה מצא שהנגזל אינו בכלל המצווים לבערו? ואדרבה, הנגזל אם יש בידו לבער, אפשר שיעבור גם על ב"י אם לא יבער, ויש להאריך בדבר ואין כאן מקומו

והנה ידידי הנ"ל רוצה לפרש באופן אחר, וז"ל: אולם כוונתו של רבה לא על החוב של ב"י, אלא למצות בעור. ולא בשביל טובת הגזלן - כי הלעיטהו לרשע וימות - אלא בשביל טובת הכלל, שלא יכשלו ישראל באכילת איסור-כרת, שהחמץ במועד סכנה הוא והרי הוא כמו בב"ק דף צ"א ע"ב "בשור העומד להריגה ובאילן העומד לקציצה, אי הכי מאי קא טעין ליה?