דברי יוסף לא

זה וקצץ אילן זה, שלא מדעת הבעלים, חייב לשלם כמו שיראו הדיינים, שהרי הפקיען מלעשות מצוה" עכ"ל. ודינו זה מקורו בב"ק דף צ"א הנ"ל, וסכנת כרת מחמץ בפסח הרי היא כמו סכנת שור ואילן הנ"ל, ובכל-מקום שלא יוכל בעל-הסכנה לאמר "אנא בעינא למיעבד הא מצוה", פטור זה ששרף או שהרג או שקצץ את הסכנה מהעולם. ולא רק בחמץ של גזל, אלא בכל חמץ שיש עליו בעלים גמורים, אם בעל החמץ לא ביער את חמצו ובא אחר ושרף את החמץ במועד, לא יוכל בעל החמץ לטעון "אנא בעינא למיעבד הא מצוה". ורבה הא קא-משמע-לן. שאפילו בגזלן שאם החזיר את החמץ להנגזל אחר הפסח, החמץ מותר בהנאה להנגזל כמבואר בנוב"י הנ"ל, בכל זאת פטור זה ששרף את החמץ, לא רק מהחמץ עצמו אלא גם מהתביעה של מצות ביעור- חמץ. - וכמובן שדין זה הוא רק בחמץ ולא בשאר איסור-כרת, מפני שחמץ לא בדילי מיניה כולא שתא, בכן הוא תקלה לרבים וסכנה בזמן איסורו, ומצוה על כל ישראל לבערו

גם ביאורו של ידי"נ הנ"ל בפירוש המשניות של הרמב"ם בדברי רשב"ג, אינו עולה יפה. ומה יעשה בדברי רש"י בב"ק דף ס"ט ע"א בד"ה "אבל בשאר שני שבוע" ובדברי הרע"ב במשנה מע"ש פ"ה ושאר מפרשי המשנה, שכולם תפסו דברי רשב"ג בפשטות, שאחרי שהם באים אל הכרם, הרי הם גזלנים. ומה שהעיר, הלא טרם שלקח הפירות אינו עוד גזלן, ומדוע נקרא רשע בפי רשב"ג? - פשוט הוא, שזה על שם סופו שיקח את הפירות. ומה שתמה, שאין בערלה דין גזל ואם-כן גם כשיקח את הפירות אין כאן גזל, ועל מחשבתו הרעה לא נתפס כגזלן ? - הנה אחרי שעשה מעשה גזלן, אף שלא עלתה בידו כלום מכיון שאין בערלה משפט גזל, הרי זה כמו שאמרו בקידושין דף פ"א ע"ב "מי שנתכוין לאכול בשר-חזיר ועלה בידו בשר- טלה, אמרה תורה: צריכה כפרה וסליחה" ועיי"ש, ומפני שמעשיו מוכיחים שרוצה בגזל, גזלן הוא

והנני מוסר מודעה שלא באתי כאן לפלפל חידושים אלא להורות הוראה פשוטה, על שאלה שנשאלה בבית-המדרש של אגודת הרבנים הלכה למעשה, בתקוה שאזכה להועיל למנוע מכשול גדול מישראל ואהיה גם אני ממצדיקי הרבים. יוסף קאנוויץ האב"ד בנוארק, נד"ז, ונשיא אגודת הרבנים דארצות הברית וקנדה.