דברי יוסף כח

עתה אקח לי העונג להכנס לטיול ב"הפרדס" עם חברי היקרים הנ"ל ולהעיר מעט על דבריהם. - מה שחידש ידידי הגר"י בוימעל שליט"א, שאם אחד עבר על איסור חמור אפשר להכשילו באיסור קל ואם עבר על איסור קל אסור להכשילו באיסור חמור, והוכיח זאת מפירוש המשניות להרמב"ם במעשר-שני פרק ה' משנה א', שכתב על דברי רשב"ג שסובר שרק בשנת השמיטה צריך לציין אבל שלא בשנת השמיטה אין צריך לציין וז"ל: "לפי שאין רשות בני-אדם לשלוח ידם ולאכול מה שאינו שלהם, ואם עבר אדם ואכל הרי זה גזלן ואין לנו לעשות תקנה לגזלן שלא יבוא לידי מכשול, לפי שעון הגזלנות יותר גדול, וכל זה דבר אמתי", ומדברי הרמב"ם אלה הרי מוכח, שאם העובר הוא בדבר גדול יש להכשילו בדבר קטן, ואם העבירה בדבר קטן אסור להכשילו בדבר גדול, - זהו תוכן דברי הגרי"ב שליט"א ב"הפרדס" מחודש שבט תרצ"ז

ומאד אתפלא על חכם כמותו שלא עמד להבחין בין דין המשנה של רשב"ג, לשאר כל המשניות המפורשות שיש למנוע מכשול אף מבעלי עבירה ואשר הרמב"ם פסק כמותן שאסור להכשיל אפילו לאנשים שאינם מהוגנים. והאמת היא, כי לעולם אסור לנו להכשיל בעבירה כל שהוא לכל מי שהוא ואפילו לכזה שעובר בלאו-הכי על עבירות חמורות, כי דרכיה דרכי נועם ולפני עור לא תתן מכשול כתיב. רק את החוטא בגזלנות מוציא רשב"ג מכלל זה וסובר שאין לנו לחשוש לקלקולו ולתקנתו, והרמב"ם פוסק כמותו ומפרש טעמו: - מפני מה נשתנה משפט רשע דגזל ממשפט הרשעים של שאר עבירות, אשר בכולם אנו מוזהרים למונעם מחטא, ולזה אנו אומרים הלעיטהו וימות? ז -"לפי שעון הגזלנות יותר גדול". כלומר, בנוגע להסרת מכשול רשע-דגזל הוא יוצא מהכלל ואין לנו לדאוג לתקנתו, מפני שטוב לבער רשע כזה מהעולם, וכמו שאמרו חז"ל "לא נחתם גזר-דין אלא על הגזל" (סנהדרין ק"ח). והרמב"ם בסוף דבריו אלה מסיים ואומר "וכל זה דבר אמתי" אשר לכאורה הם דברים מיותרים, ולפלא על הרמב"ם שאין דרכו להרבות דברים ולהשתמש במליצות, יוסיף דברים שלא לצורך? אלא מפני שהרגיש שיש לחלק בין המשנה של רשב"ג בכרם-רבעי לשאר המשניות, ולומר, שבכל מקום שאנו גורמים את מכשול העבירה על ידי נתינה, מכירה או השלכה, מודה רשב"ג שאסור, ורק בכרם-רבעי שהחוטא לוקח לו בעצמו את האיסור, שם פליג רשב"ג וסובר שאין אנו