דברי יוסף כו

לתוך ידו - ומבואר בירושלמי דמאי פרק ה' הלכה ח', שאפילו לצורך ומודיעים לו שזה טבל, אסור למכור לו לע"ה בלי הפרשת מעשר

והנה בנוגע לתקלה זו של ע"ה, הלא רוב ע"ה מעשרין הם ולהם לא תהיה כל תקלה. החשש של תקלה לע"ה הוא אך להמיעוט מהם, שהם אינשי דלא מעלי ובעלי-עבירה הרגילים באכילת איסור, ובכל-זאת מוזהרים אנו שלא יבוא על ידינו לידם כל מכשול של איסור

ובכן גבי כבדים אפילו אם נניח שלא תהא תקלה להקונים הנוהגים כשורה להדיח קודם צלי, אבל מה נעשה עם אלה שאינם מדיחים כלל לא בשר ולא כבד ואף את הצליה אינם עושים כדין - והם בעוונותינו במדינתנו מיעוט המצוי - הלא לאלה יתוסף איסור חדש, אשר המוכרים הם המכשילים אותם בזה

שנית, במסכת מכות דף ט"ז ע"ב אמרינן: "האי מאן דשתי בקרנא דאומנא קא עבר משום לא תשקצו" וכן הלכה. וכתב הב"ח בטור יור"ד סימן קט"ז, שקרנא דאומנא של כלי זכוכית שלא נשתמש בו רק פעם אחת ושוטף והודח היטב, גם-כן עוברים על בל-תשקצו. - ומפורש הוא במשנה מכות דף כ"ג ע"ב, כי דם נפשו של אדם קצה ממנו

אם-כן גבי הכבדים האלה, אפילו אם היתה האפשרות להודיע לכל הקונים שיעשו שטיפה והדחה מדויקת קודם הצליה להנצל מאיסור דם- בעין של הכבד, גם אז יתכן שלא ינקו מאיסור בל-תשקצו, כי הכבדים הללו שמשקיעין אותם לשעות אחדות בדם ממש שקונים מבתי-המטבחיים, הלא זהו שקוץ גמור לכל נפש מישראל ואפשר שגם שטיפה והדחה של קודם הצליה לא תועיל להסיר מהם איסור בל-תשקצו, ולא דמי כלל לדם שנטף על כלי או על בשר שמותר בנקיון שריה או שפשוף היטב, מפני שאין זה דרך שקוץ ותעוב - ואיסור בל-תשקצו תלוי בדעת בני-אדם והם שקצו וגעלו דרך כזאת. - גם ידעתי שיש לחלק בין קרנא דאומנא למעשה הדם של הכבדים, אף-על-פי-כן הסברא פשוטה שגם בזה יש שקוץ וגעול- נפש לכל ישראל אף אחר הנקיון ועוברים בבל-תשקצו

שלישית, אמרינן בחולין דף קי"ג ע"א השובר מפרקתה של בהמה קודם שתצא נפשה, הרי זה מכביד את הבשר וגוזל את הבריות". ופירש רש"י: הדם נבלע באיבריה ומכביד הבשר ונמצא גוזל את הבריות כשהוא