דברי יוסף כה

אך מכיון שאינם מעיקר הדין והם רק סעיפים מהכלל של חבי"ת, לכן יש להקל בהם כמו שמקילין במורייסא. אולם לא כן בעיקר הדין של חבי"ת שנאסר במנין, שם אין ללמוד כלל ממורייסא. כ"ז נראה לענ"ד בעזר החונן לאדם דעת, ידידו אוהבו אהבת אחים נאמנה יוסף קאנוויץ סימן ט' בדין אם מותר לשרות כבדים בדם

באספת ועד-הפועל של אגודת הרבנים ביום ט"ז סיון שנה זו (תרצ"ז), עלתה על שלחן-מלכים שאלת הכבדים שמשקיעים אותם בדם, אחר-כך משהין אותם עד שמתיבש הדם עליהם ומוכרים אותם לישראל. בתחלה היתה שאלה זו אצלי ענין חדש לגמרי, כי עוד לא שמעתי ומכל- שכן שלא ראיתי הנהגה כזאת, ויהי הדבר לפלא בעיני. אך בזמן המשא ומתן

בתחלה היתה שאלה זו שהיה בין הרבנים שהשתתפו באספה זו, נודע לי כי ידידי יקירי הגר"י בוימעל שליט"א כבר כתב אודות זה ב"הפרדס" ובשובי לביתי עיינתי בדברי ידידי הנ"ל. בינתים הגיע לידי ה"פרדס" מחדש סיון ובו מצאתי כי אהוב-נפשי ורב חביבי, הגרי"ל זעלצער שליט"א, גם הוא מטפל בשאלה זו. מסקנתם של שני גדולי-ישראל וחכמי-תורה אלה, היא בהחלט לאיסור ואנכי הנני נטפל עמהם בזה, בתוספות חומר ואיסור כאשר אבאר בעזה"י

שנינו בדמאי פרק ג' משנה ב' הרוצה לחזום עלי-ירק להקל ממשאו, לא ישליך עד שיעשר". וכן פסק הרמב"ם בפרק י"א מהלכות מעשר הלכה ז', ומפרש הטעם כדי שלא תהא תקלה לע"ה שאוכלין אותן בדמאי, עכ"ל. ובהלכה א' כתב, אסור למכור את הדמאי לע"ה, מפני שהוא מסייע לזה לאכול דבר האסור, עכ"ל.

ובירושלמי דמאי פרק ג': הרופא לא יתן לתוך ידו של ע"ה דמאי. ופסק הרמב"ם ז"ל בפרק י' מהלכות מעשר הלכה י"ג: אם היה הדמאי של רופא, אפילו לתוך ידו לא יתן, וכן אם ידע שהוא טבל-ודאי אפילו