דברי יוסף כב

מפני שאין כוונתנו לבטל האיסור אלא לתקן הדבש, כ"כ הב"י בשם א"ח עיי"ש, וכן הכא אין כוונתנו לבטל האיסור מהתולעים אלא לתקן הושטים והאיסור ממילא מתבטל

והנה כל דברינו אלה הם על היסוד האמור שכל איסורי תורה אפילו בריה בכלל, מותר באכילה אם נשרפו או נתייבשו ונפסדו לאכילה. אבל ראיתי במנחת-חינוך במצוה קס"ג שמוכיח שדעת הרמב"ם דבבריה שחייבין עליה בכל שהוא חייבין עליה אף שלכד"א, שלא כדעת הה"מ רק שמסיים כי בטלה דעתו נגד דעת הה"מ. והיד-אברהם בגליון יור"ד פ"ד מביא גם דעת הפר"ח שבכל דבר של איסור שהיה עליו שם איסור ונפסד מאוכל אדם הר"ז אסור, משום דאמרינן מדאכליה אחשביה עיי"ש, אעפ"י דלא קיי"ל כותיה בכ"ז אפילו אם נחוש להחמיר כסברת המנ"ח והי"א הנ"ל, יש לנו היתר בהושטים הללו. והוא מיור"ד סימן פ"ד סעיף י"ד "חטים מתולעים מותר לטחנן" וכתוב בש"ך סק"מ שאף אם יטחנו התולעים יתבטלו בששים, וכיון דספק הוא אם יתערב שם איסור וגם אינו מכוון לבטל לכן מותר, עיי"ש. וא"כ ה"נ בהושטים קרוב לודאי שבהפשטת הושטים מהבשר הממולא בהם ישארו התולעים סבוכים ודבוקים בעור הושט ולא ידבק כל איסור בהבשר הנאכל, ואם ישארו בהבשר הממולא הלא יתבטלו בששים. ומפורש בשו"ע יור"ד סימן ק"ד סעי"ג "דברים המאוסים שנפשו של אדם קצה בהם וכו' אפילו אם נתערבו בתבשיל ונמחה גופן לתוכו אם ההיתר רבה עליו מותרים", והביא הפמ"ג שם ובעוד מקומות בשם המנחת-כהן דכל הנהו שפטור אבל אסור הוא בלא תערובות, אבל בתערובות רוב היתר, מותר לגמרי. וא"כ מכל הנהו טעמי כשרים ומותרים הושטים לכל ישראל, ויאכלו ענוים וישבעו. יוסף קאנוויץ רב ואב"ד בנוארק, נ. דזש.