דברי יוסף כא

מדין ביטול איסור, בודאי רק לרפואה שרי, ובסימן פ"ז דאיירי מדין בשר בחלב ואין כל ביטול איסור במה שמייבשים עור הקיבה מבהמה כשרה, ואפילו אם נאמר דעור הקיבה הוא אפילו מבהמה טמאה, אבל הרמ"א לא כתב היתר על מעשה הייבוש לכתחילה רק כתב כבלשון בדיעבד. וז"ל "עור הקיבה לפעמים מוצאין אותו ומייבשין אותו ונעשה כעץ וממלאים אותו חלב מותר, דמאחר שנתייבש הוי כעץ בעלמא", ואחרי שלא היה בזה ביטול טול איסור לכתחילה, בודאי מותר גם לבריא, ואתיא שפיר שני פסקיו על נכון - אבל מסימן פ"ד אשר שם כתב גם השו"ע לשון דיעבד וז"ל "שרץ שרוף מותר לאכלו משום רפואה" והרמ"א לא פליג ע"ז ובודאי מסכים לדינו של השו"ע כי רק לחולה מותר ולבריא אסור, יש מזה פליאה עצומה על דבריו שבסימן פ"ז אשר הכשיר גם לבריא אפילו איסור יבש לפ"ד הת"צ, ומכ"ש איסור שנשרף? ל

והנלע"ד דהנה טעמא בעי מדוע יהיה שרץ שרוף אסור לבריא, הלא קיי"ל דכל הנשרפין אפרן מותר ואפילו באכילה כמובא בהגר"א בשם המרדכי, וכן הקשה זאת המנחת-יעקב מובא ביד-אברהם בגליון יור"ד סימן פ"ד ועיי"ש. - לכן אמינא בזה מלתא חדתא דבאמת כל הנשרפין אפרן מותר אף לכתחילה אפילו לבריא, דכיון שנעשה אפר אין עוד ע"ז שום איסור כלל, ומה ששרץ שרוף אסור לבריא הוא אך מפני איסור בל-תשקצו לבד, דלא עדיף אפר שרץ ממאן דשתי בקרנא דאומנא (מכות ט"ז ע"ב), ומפורש ברמב"ם ובשו"ע יור"ד קט"ז בזה"ל "אסור לאכול מאכלים ומשקים שנפשו של אדם קצה בהם, כגון משקים ואוכלים שנתערבו בהם קיא או צואה וליחה סרוחה וכיו"ב וכ"ו שכל אלו בכלל אל תשקצו את נפשותיכם", לזאת דוקא גבי שרץ שאפילו אחר שנשרף בכ"ז נפשו של אדם קצה בזה ולכן אסור לבריא משום בל-תשקצו, אבל שאר איסורים שאין אדם קץ באכילתם אם נשרפו או נתייבשו מותרים באכילה לכל אדם, ודבר זה אמת ונכון לפי דעתי בעזה"י

וכן הכא גבי הושטים, כיון שנתייבשו התולעים ונעשו כעץ בעלמא ודרך בני אדם לאכול תולעים כאלה, לכן הרי הם מותרים באכילה לכל אדם כי אין עליהם חשש בל-תשקצו, עיין בסימן פ"ד סעיף ט"ז גם מותר לכתחילה לייבש הושטים ואין לחוש משום מבטל איסור, מיור"ד סימן פ"ד סעיף י"ג וז"ל "דבש שנפלו בו נמלים יחממנו עד שיהא ניתך ויסננו" והטעם בזה