דברי יוסף טו

מהעכו"ם חשוב בעיני רוב הפוסקים כדיעבד. די. וכבר הורה גבר רב- רבנן מרן רבי עקיבא איגר, שאם יש ששים לבטלו מותר להעמיד אח"כ בהאיסור שנתייבש אף לכתחילה

אבל לפלא בעיני דברי הרמ"א בסימן קנ"ה סעיף ג' שכתב: "מותר לשרוף שרץ או שאר דבר איסור ולאכלו לרפואה אפילו חולה שאין בו סכנה", - הרי שלא התיר איסור שרוף רק לרפואה ולא לאכילת רשות, ואם איסור שרוף אסור כל-שכן איסור שנתייבש

אך האמת היא, שזה שהחמיר הרמ"א שאפילו איסור שרוף אסור אם לא לרפואה, הוא דוקא גבי שרץ או שאר איסור מאוס כזה, אשר אף שנכונים דברינו שכל איסור תורה אחר שנשרף אין עוד עליו איסורו, אבל שרץ יש בו על-כל-פנים משום שיקוץ אפילו אחר שנשרף, דלא עדיף מהאי מאן דשתי בקרנא דאומנא קא עבר משום לא תשקצו (מכות ט"ז) וכן פסק הרמב"ם והשו"ע להלכה, ולכן יפה פסק הרמ"א שהשרץ אחר שנשרף אסור, אם לא לחולה, וכן הוא ביור"ד סימן פ"ד. אבל כל איסור שאין בו משום שיקוץ, דעת הרמ"א היא להקל ביותר, שמותר אפילו אם לא נשתנה לגמרי בשריפה או בפריכה, אלא אם רק נתייבש כעץ הרי זה כשר. - ומכל-שכן באיסור של עצמות אם נטחנו כקמח ואין כל סימן שאבק זה תולדתו מעצמות, הרי הוא כשר לגמרי

לכן דעתי מסכמת להתיר את האבק הנעשה מעצמות, מטעם שהאיסור שהיה בו מקודם כבר חלף והלך ממנו על-ידי השרייה היבוש והחום הגדול שהפך את העצמות לאבק דק ויבש כמראה הקמח, ופנים חדשות באו לכאן ביתרון הכשר ואין עוד מה לחשוב אודות דין של מעמיד, כיון שבשעה שהוא מעמיד בו מין כשר הוא. כן נראה לי בעזהי"ת הלכה למעשה יוסף קאנוויץ