דברי יוסף יג

סימן ו' בדין אם מותר לעשות אבק-מעמיד מעצמות יבשות של נו"ט

שאלה: כימאי אחד המציא מין חדש של אבק מעמיד שעושים אותו מעצמות יבשות של נו"ט. מקודם שורין את העצמות בעסיד ממולח, מנקין אותן ושוב שורין אותם במים עם חמר. אחרי-כן רוחצין את העצמות במים קרים ושוב שורין אותן בפוספור עם מים קרים. אחרי זה מבשלין את העצמות ומנקין אותם עוד פעם ואחרי שהן מתייבשות טוחנים אותן כמו קמח-סוכר והוא נעשה לאבק-מעמיד ונשאלתי הלכה למעשה מה דינו של אבק-מעמיד זה ואם אפשר להכשירו אפילו לכתחילה

תשובה: ב"ה. ה' אייר, כ' למב"י, תרצ"ו. יסוד ההיתר בנוי ועומד על דברי הרמ"א ביור"ד סימן פ"ז סעיף י' שכתב: "עור הקיבה לפעמים מולחים אותו ומייבשין אותו ונעשה כעץ וממלאים אותו חלב מותר, דמאחר שנתייבש הוי כעץ בעלמא ואין בו לחלוחית בשר". וכתב הש"ך: והוא הדין שאר בני-מעיים כשמייבשים אותן עד שנעשו כעץ". והרבה מהאחרונים התירו גם בשר אסור, דם ותולעים אם נתייבשו כעץ. - ולפי זה כל-שכן עצמות שאין עליהן איסור לאו של נבלה וטרפה (רמב"ם פרק ד' מהלכות מ"א), אם נתייבשו ונטחנו כקמח בודאי הרי זה מותר

והנה פסק הרמב"ם בהלכות טומאת-מת פרק ג' הלכה י': "בשר המת שנפרך ונעשה כקמח טהור". ודין זה הוא מיסוד הגמרא בנדה דף נ"ה, אעפ"י שבשר מת מן הנקברים הוא. והרדב"ז הוסיף שכמו שאפרו טהור. כן גם מותר באכילה. והפתחי-תשובה ביור"ד סימן שמ"ט הביא דין זה בשם באר-היטב של הרב מהרי"ט ובפמ"ג סימן פ"ד כתב, אפר הנשרפין מותר באכילה, והנקברין אף שאפרן אסור, הוא רק בהנאה אבל לא באכילה, עי"ש. וטעם הדבר לדעתי הוא, מפני שבנוגע לאיסור אכילה, הלא חיך אוכל יטעם, וכיון שאין באפר שום טעם לחיך מהאיסור שהיה בו, הרי מותר לאכילה, אבל לאיסור הנאה מפני הרחק-עבירה השאירו חז"ל איסור