דברי יוסף יב

שנזדעזע העולם בשעה שאמר הקב"ה לא תשא, בודאי אינו נקרא ירא ה' מרבים

בפרט אחר שהבי"ד גזרו על השוחט שלא ישחוט והוא עבר על זה, מבואר בדרכי-תשובה סימן י"ח ס"ק קנ"ט בשם שאילת יעב"ץ דשו"ב שעבר על גזירת הרב ושחט נגד אזהרתו, הרי זה רשע ועבריין ובשחיטתו הכשיל את הרבים, עיי"ש. ובס"ק קס"ח מביא שו"ת ב"ח הישנות: דיש כח ביד הרב לאסור שחיטת שו"ב שבא לשחוט שלא ברשותו אף שאין לו טעם מן הדין לאוסרו, דכיון דהרב נבחר וקבלוהו עליהם, בידו לאסור שחיטת השו"ב אף למגדר מילתא. וכן כתב הנוב"י בשו"ב שהעיז לשחוט בלי רשות הרב, שהרב יכול לאסור שחיטתו, עיי"ש. ובדרכי-תשובה כתב בסימן ב' ס"ק צ"ב משו"ת בית יצחק, בדבר שו"ב שהזמינוהו לדין-תורה ולא רצה לבוא ונתן עליו סירוב, שזה השו"ב עבר על מצות-עשה "ועשית ע"פ הדבר אשר יגידו לך וגם עובר בלאו "דלא תסור" ובודאי שיכולים להעבירו עיי"ש

גם ברור, שאפילו אם נחוש לאלה הפוסקים שסבירא להו, שאחרי שנתחלפו הבעלים אין מקום לטענת חזקה, הנה זה רק אם אנו באים מטעם חזקה להדין של משיג-גבול, אך לא כן הדבר אם אנו באים עליו מטעם קבלתו, בודאי שיש עליו דין של משיג-גבול לכולא עלמא. כי אם להשגת- גבול ממש, הרי קבלתו למותר, כיון שבלאו הכי הוא מושבע ועומד. אלא על מה קיבל שלא ישיג גבול-רעהו? - בודאי רק באופן כזה שבלא קבלתו היה יכול להפטר וקבלתו מחייבתו

ובנידון דידן אשר לכל השוחטים ישנה אגודה וספר של תקנות, הנה גם בלעדי השבועה שחיטתו אסורה מכח התקנה שלהם, כמובא בדרכי- תשובה סימן א' ס"ק רי"ח מספר דעת-תורה, עיי"ש. ואם-כן על-כל-פנים מטעם שעבר על תקנות "ועד-השוחטים" גם עבר על שבועה ונדר, איסור וחרם שקיבל על עצמו בפה ובכתב: מטעם שהשיג גבול-רעהו, ובאחרונה שלא שם לבו להתראת הבית-דין וגם עבר על אזהרת הבי"ד, אין כל ספק שאיש כזה אינו ראוי להיות שוחט ולכן יפה הורה הבי"ד שלא ישחוט ואם ישחוט שחיטתו אסורה. ומכל-שכן שכח בית-דין זה יפה, אחרי שאיסרוהו רק עד שיעמוד לדין-תורה יוסף קאנוויץ