דברי יוסף יא

במקומו. והנה לפני שהשיג את גבול רעהו נתקבל זה השוחט לחבר ב"ועד השוחטים" של העיר ואז קיבל על עצמו לשמור את כל התקנות של "ועד השוחטים" וגם חתם בפנקס. נוסף לזה אומרים, שגם בעל-פה קיבל על עצמו באיסור ובחרם שלא יעבור על תקנות "ועד השוחטים", שלא ישיג גבול החברים ושלא יפרוץ גדר נגדם

השוחט הקודם הגיש אז קובלנא לפני בית-דין על השוחט אשר השיג גבולו והבי"ד שלח אליו הזמנה לדין-תורה, אך הוא סירב ולא בא ואז הוציא הבי"ד פסק-דין ששחיטתו אסורה עד שיעמוד לדין-תורה. ונשאלתי אם יפה עשה בי"ד זה להשוחט אשר סירב לעמוד לפני האלקים ואם באמת שחיטתו אסורה מדין-התורה

? תשובה: - בספר דברי-גאונים כלל כ"ו אות ו' מובא תשובת המהרי"ט וזה לשונו: דאפילו מתו הבעלים או מכרוה לאחרים שפנים חדשות באו לכאן, לא אבדה חזקתו של המחזיק לעולם. ובאות כ"ז מובא תשובת הב"ח: שאף אם מת השר המשכיר ונשאר ליורשיו, או מכר השר את הכפר עם האורדנא לאחר, מ"מ שייך החזקה להשוכר. והשו"ת הרמ"ץ כתב שכן נוהגין בכל בתי-דינין במדינתנו, ועיי"ש. ובכלל ק"י אות י"ב מובא מספר משכנות-הרועים חסד לאברהם: בשוחט שהחזיק בשחיטה ובא איש אחר ושכר המטבחים והביא שוחט אחר לקפח פרנסת הראשון, שהעלו להלכה שאף אם הראשון לא נתקבל לשוחט רק מעצמו תקע אהלו שם, מ"מ אין ביד השני לקפח פרנסתו עי"ש. והגאון בעל הקונטרס תיקון עולם, מביא שמצא ברידב"ז סימן רי"ג בפשיטות, דגם אם נתחלפו הבעלים החזקה של המחזיק הראשון. ומביא מהרשד"ם שאפילו היה המקום חרב כמה שנים, לא נתבטלה חזקת המחזיק

ובדרכי-תשובה יור"ד סימן א' ס"ק ר"ז, הביא משו"ת בית-שמואל- אחרון בשו"ב שקיבל על עצמו בשבועה ועבר על שבועתו, הו"ל חשוד ואיננו רשאי להיות שו"ב בעיר ההיא. ובס"ק רי"א הביא משו"ת הרב שבסוף שו"ע שלו, שהשוחט במקום שחבירו מוחזק בו ומסיג גבולו, נקרא רשע ואסור לאכול משחיטתו. והשו"ת בית-שלמה מחזק דבריו, שכן עיקר להלכה למעשה. וכ"כ בשו"ת מאמר מרדכי ובשו"ת שואל-ומשיב: דשו"ב שעובר על השגת גבול-רעהו נקרא גזלן. ואם שנה ושלש הרי הוא מומר לאותו דבר. והגאון דברי חיים כתב שהאוכל משחיטתו של משיג-גבול הרי הוא כאוכל נבילה. ובס"ק ר"י מביא מהספר צמח-צדק: בשו"ב שעובר על שבועתו,