דברי יהונתן צד

ד"ת לירך לומר לך מה ירך בסתר אף דברי תורה בסתר פירש"י שלא יהא יושב ושונה בגובה של עיר ולא בשוק נמצא לפ"ז א"א דהפסוק חמוקי ירכך בא להורות על השיתין כנ"ל א"כ אינו מוכח דד"ת צריך להיות בסתר. ואי' ברש"י בראשית ברא אלקים ולא נאמר ברא ה' אלא שמתחלה עלה במחשבתו לבראו במדת הדין וראה שאין העולם מתקיים הקדים מדת הרחמים ושתפוהו למה"ד וה"ד ביום עשות ה' אלקים ארץ ושמים והקשו המפורשים האיך שייך גבי הקב"ה שעלה במחשבתו דזה יתכן רק אצל בשר ודם ותי' דכך פי' של רש"י דזה ידוע שאצל האומות הקב"ה מצרף מחשבה רעה למעשה וה"פ מתחלה עלה במחשבה לבראות כל העולם פי' דרצה לבראות באופן זה דגם לגבי ישראל יהי' מחשבה רעה כמעשה והיינו במדת הדין וראה שאין העולם מתקיים אם יהי' בישראל ג"כ מחשבה רעה כמעשה ולכך הקדים וכו'. ואי' ארמי אובד אבי פירש"י בשביל שחישב לעשות חושב לו המקום כאילו עשה שאוה"ע הקב"ה מצרף מחשבה רעה כמעשה. והשתא א"ש צא ולמד אפי' ברבים וקשה הא כתיב חמוקי ירכך מה ירך וכו' וע"כ צ"ל דהאי קרא קאי על השיתין וא"כ בראשית משמע ברא שית וקשה מאי ברא אלקים ולא ברא ה' וא"ל כתי' הנ"ל דקשה קושי' המפורשים וע"כ צ"ל כתירוצם שקאי על האומות שאצל האומות הוא מצטרף מחשבה כמעשה אך מנ"ל זאת לכך קאמר ולבן בקש לעקור את הכל ובאמת לא עקר ואעפ"כ חשב לו המקום כאילו עשה שנאמר ארמי אובד אבי ושפיר מוכח שהקב"ה מצרף מחשבה למעשה וק"ל

קכא) ליל שמורים הוא לה'. ונראה לתת טוב טעם למה הוא ליל שמורים משום דאי' בשעת דינא לא אתיהב רשות לשדים למחבל אך כדנפק דינא אתיהב רשות למחבל ולמזיק. ולכך ביום שהוא זמן דין לית להו רשות לאזוקי אבל בלילה אין זמן דין אז הוא רשות לאזוקי. וזהו ידוע דבאותו לילה שיצאו ישראל ממצרים היינו נידונים נמצא בשעת הדין לית להו רשות לאזוקי ולכך אותו הלילה הוא ליל שמורים. ולפ"ז יתורץ נמי המדרש דאי' במדרש ליל שמורים וכו' אותו לילה האיר להם הקב"ה כיום ותמוה. ולפי הנ"ל ניחא דאיתא בש"ס סנהדרין דל"ד מה ענין נגעים אצל ריבין לומר לך מה ריבין ביום אף נגעים ביום נמצא ריבין דהיינו דין צריך להיות ביום וקשה האיך היינו נידונים באותו לילה דכתיב הכה כל בכור הא ריבין צריך להיות ביום לכך פי' המדרש שהאיר להם כיום. והשתא א"ש ליל שמורים הוא וקשה מפני מה וצ"ל כנ"ל מפני שהיינו נידונים וקשה הא צריך להיות ביום א"ו דהאיר להם וא"כ שפיר הוא שעת הדין ולא אתיהב רשות ושפיר הוי ל"ש ודו"ק

קכב) אחד מי יודע אחד אני יודע אחד הוא אלקינו שבשמים וארץ. ונראה עפ"מ דמבואר ברש"י ויהי ערב ויהי בקר יום אחד ולמה לא כתיב ראשון אלא להורות שהקב"ה הוא יחיד בעולמו והשתא מובן היטב אחד מי יודע ר"ל למה כתיב אחד ולא ראשון ובא כמתרץ אחד אני יודע אחד אלקינו שבשמים וארץ להורות שהוא יחיד וק"ל

תם ונשלם

לוח הטעות

דף ב' ע"ד שורה כ"א ופריך צ"ל והקשה בב"י חו"מ ריש הל' דיינים דף ג' ע"ב שורה א' לניזק צ"ל רשות לניזק דף ה' ע"ב שורה ט' בעירובין דק"ח מה צ"ל דף י"ח למה דף ח' ע"ג שורה כ"ב דפסקנין צ"ל דפסקינין דף ח' ע"ג שורה מ"ג דהמלוה צ"ל דהמקדש במלוה דף ט' ע"ד שורה ל' הנר צ"ל מנר דף י' ע"ב שורה כ"ד נקים צ"ל נקיים דף י' ע"ד שורה י' ל"ש התוס' צ"ל ל"מ התוס' דף י' ע"ד שורה י"ד בסופו הי' כתוב ובני דן צ"ל ובן דן דף י"ב ע"ד שורה ז' ואי צ"ל ואל יעבור דף י"ג ע"ב שורה כ"ז הב"ד צ"ל הבע"ד דף י"ד ע"ב שורה ב' בלשום צ"ל בלשון דף י"ז ע"ד שורה ז' בעלמו צ"ל בעצמו דף י"ח ע"א שורה כ"ט פוטר צ"ל פטור דף י"ח ע"ד שורה מ"ג לשיטתן צ"ל לשיטתו דף כ' ע"ב שורה ל"א הא צ"ל האחד דף כ' ע"ד שורה י"ז שבתותי צ"ל שבתותי דף כ"א ע"ג שורה כ"ד בדדך צ"ל בדרך דף כ"ז ע"ד שורה ל"א הנשיא צ"ל הנשים דף ל"ב ע"ד שורה מ' הכי צ"ל הרי דף ל"ז ע"ב שורה כ"ח דהא צ"ל דהו"א.