דברי יהונתן צג

הדר"ק התוס' לדוכתי' קרא למ"ל א"ו דאתי להורות דערל מקבל הזאה אבל באמת אפי' אי הוי אמרי' דביו"ד מהילי ועשו פסחיהם בטהרה נמי מוכח דערל מקבל הזאה ודו"ק היטב

קיז) בש"ס מנחות דף ע"ב נקצר ביום כשר וכו' אר"י ראב"ש בשיטת ר"ע רבו אמרו דתנן כלל אמר ר"ע כל מלאכה שאפשר לעשותה מע"ש אינו דוחה שבת ואי ס"ד נקצר ביום כשר אמאי דוחה שבת נקצרה מע"ש ומדדחי שבת ש"מ נקצר ביום פסול עיי"ש. והרמב"ם פסק דקצירת עומר דוחה שבת ופסק נמי דנקצר ביום כשר ולפ"ד הש"ס הנ"ל הוא תרתי דסתרי וכבר הרגיש בזה בעל בה"ז ותו הקשה מנ"ל לר"י דסבר ר"ע דנקצר ביום פסול דילמא ס"ל דגזה"כ הוא שדוחה שבת ונ"ל ליישב בטו"ט דאי' בשבת דל"ה אר"י הלכה כר"י דמשתשקע החמה היא לילה אר"י אמר שמואל כוכב א' יום ב' בין השמשות ג' ודאי לילה והר"א ממי"ץ רוצה להוכיח מכאן דיציאת כוכב א' הוי קודם שקיעת החמה דאל"כ הא אמר ר"י לעיל דמשתשקע החמה הוי לילה והכא קאמר שמואל כוכב א' יום ועוד דתנן דם שנזרק לאחר שקיעת החמה פסול ואמאי הא עדיין יום עד שיצאו ב' כוכבים א"ו דיציאת כוכב א' הוי קודם שקיעת החמה אך הפוסקים חולקים וס"ל דבאמת פליג שמואל אר"י ואנן פסקינן כשמואל ועל הך דנזרק הדם לאחר שקיעת החמה מתרצים דיום דקדשים שאני דתיכף לאחר שקיעת החמה הוי לילה ולפ"ז קשה למה יהא קצירת העומר דוחה שבת הו"ל לקצור מע"ש וא"ל דנקצר ביום פסול הא יוכל לקצור העומר לאחר שקיעת החמה וא"כ לענין קדשים הוי לילה כנ"ל ולענין שבת עדיין הוא יום דהא פסקי' בש"ס כשמואל דכוכב א' יום וא"כ למה יהא דוחה שבת וע"כ צ"ל דהא דדוחה שבת הוא מגזה"כ אבל ר"י לשיטתו אזיל דס"ל גבי שבת משתשקע החמה הוי לילה א"כ לק"מ דלקצור משתשקע החמה ז"א דהא גם לענין שבת הוי לילה וא"כ שפיר קאמר ר"י ראב"ש בשיטת ר"ע אמרו דאין לו הכרח לומר דהא דדוחה שבת הוא מגזה"כ אבל הרמב"ם פסק כשמואל דלענין שבת אינו לילה עד שיצאו ב' כוכבים וא"כ ע"כ צ"ל דגזה"כ הוא דאל"כ לקצור לאחר שקיעת החמה כנ"ל ופסק הרמב"ם שפיר דדוחה שבת אף דס"ל נקצר ביום כשר ודו"ק היטב

להגדה של פסח

קיח) כל דכפין ייתי וייכול כל דצריך ייתי ויפסח השתא הכא לשנה הבאה בארעא דישראל קשה וכו'. להבין המשך הדברים נראה עפ"מ דאי' בש"ס קרבן פסח אינו נאכל אלא על השובע משום דכתיב ועצם לא תשברו בו ואם יאכל לתיאבון חיישי' שמא ישבר בו עצם. ומקשי' התינח בזמן שבהמ"ק קיים אבל עכשיו שהאפיקומן הוא במקום פסח מא"ל ומשני הרה יבנה בהמ"ק ויאמרו אשתקד מי לא אכלנו אפיקומן במקום פסח לתיאבון אף עכשיו נאכל הפסח ג"כ לתיאבון וכו' ולכך אפי' אפיקומן אינו נאכל אלא על השובע. והשתא מובן היטב התקשרות המאמרים כל דכפין ייתי ויאכל תחלה לשובע ואח"כ כל דצריך ייתי ויפסח מטעם דעצם לא תשברו בו כנ"ל וכדי שלא תקשה התינח בזמן שבהמ"ק קיים אבל עכשיו מא"ל לכך בא המסדר הגדה כמתרץ ואמר השתא הכא לשנה הבאה בארעא דישראל ושפיר חיישינן כנ"ל והבן

קיט) עבדים היינו לפרעה במצרים ויוציאנו ה' אלקינו משם ביד חזקה ואילו לא הוציא הקב"ה וכו' וזה תמוה דפשיטא דאם לא הוציא הקב"ה מאן הוציאנו. ונראה עפ"מ שהקשה התוס' בב"מ על אלישע שהחי' לבן השונמית הא הי' כהן ואיך הי' רשאי לטמא ותי' דפיקוח נפש שאני. וידוע דישראל היו במצרים במ"ט שערי טומאה ואלו לא הוציא הקב"ה אותם מיד באותו רגע היו משוקעים בנ' שערי טומאה ול"ה להם תקנה עוד ח"ו. ואי' בסנהדרין דל"ט שאל האי מין אלקיכם כהן כי קבר למשה במאי טביל ולכאורה קשה למה לא שאל האיך הלך למצרים הא הי' מלא טומאה ומלאה גילולים אך י"ל דפיקוח נפש שאני. והשתא א"ש עבדים היינו וכו' ויוציאנו ה' משם בעצמו וקשה האיך טימא א"ע לכך קאמר ואלו לא הוציא כו' לא היינו נגאל דהיינו באים ח"ו לנ' שערי טומאה והוי פ"נ כנ"ל

קכ) צא ולמד מה בקש לבן הארמי לעשות וכו' בקש לעקור את הכל שנאמר ארמי וכו' ותמוה. ונראה דבש"ס סוכה דמ"ט א"ר יוחנן שיתין מששת ימי בראשית נבראו שנאמר חמוקי יריכך כמו חלאים מעשה ידי אומן חמוקי ירכך אלו השיתין שהוא לשון ירך המזבח דהיינו מקום ירך המזבח שהן השיתין. כמו חלאים שמחוללין ויורדין עד תהום דהיינו הנסכים יורדין דרך שיתין עד תהום. מעשה ידי אומן זו מעשה ידי אומנתו של הקב"ה. תנא ר"י אל תקרא בראשית אלא ברא שית תוס' אל תקרי כו' האי תנא ור"י סברי דשיתין מששת ימי בראשית נבראו ובדף הנ"ל ע"ב איתא תנא דבי ר' ענן מ"ד חמוקי ירכך למה נמשלו