דברי יהונתן צב

וא"ל במשא המת ז"א דאי' בש"ס כל הקדישות שהי' בארון הקודש הי' ג"כ בארונו ש"י וידוע דהארון נושא את נושאיו וא"כ גם ארונו ש"י הי' נושא את נושאיו ואין כאן טומאת משא כלל וע"כ צ"ל דנטמאו בארון עצמו דאי' בש"ס כל הכלים הנוגעים במת הרי הם כמת עצמו ופי' הרמב"ם ל"ד בכלי מתכות איירי אלא אף כל הכלים וא"כ שפיר י"ל דנטמאו בארון עצמו וידוע דר"ח כהן פסק אף דאמרי' חרב ה"ה כחלל מ"מ הוי טומאה שאין הנזיר מגלח עלי' והשתא א"ש לפי דברי הרמב"ם דמחלק בין טומאה שהנזיר מגלח עלי' או לא דבאין מגלח עלי' שוחטין וזורקין על טב"י שפיר קאמר ר"י דאם נושאי ארונו ש"י היו כבר היו יכולים ליטהר דהנה המפורשים כ' הא דמחלק הרמב"ם בין טב"י דמת לשרץ משום דק"ל קו' התוס' למה לא אמר להם משה שיטבלו ויעשו פסח ודוחק של התוס' לא ס"ל א"ו מוכח דאין שו"ז על טב"י דמת א"כ י"ל דזהו כוונת ר"י בשלמא אי טמאי מת מצוה היו ל"ה יכולים ליטהר מקודם כנ"ל ול"ק למה לא אמר להם שיטבלו ולטהר משום דאף אם יטבלו מ"מ אין שוחטין על טב"י דמת כנ"ל אבל אם נושאי ארונו ש"י היו כבר היו יכולים ליטהר פי' הול"ל שיטבלו וא"ל דאין שו"ז על טב"י דמת ז"א דהא נושאי ארונו ש"י לא טמאו אלא בארון כנ"ל והוי טומאה שאין הנזיר מגלח עליו כדברי הר"ח כהן ועל טב"י כזה שפיר שו"ז עליו כשיטת הרמב"ם הנ"ל וא"כ דינו של הרמב"ם מוכח מש"ס וסרו כל התלונות מעליו ודו"ק היטב

קטז) יבמות דף ע"א אר"י משום ר' בנאה ערל מקבל הזאה שכן מצינו באבותינו שקבלו הזאה כשהיו ערלים דכתיב והעם עלו מן הירדן בעשור לחודש הראשון בעשרה לא מהילי משום חולשא דאורחא הזיה אימת עביד להו לאו כשהן ערלים פירש"י אימת הזה עליהם לטומאת מת שעליהם שרוב הצבור ט"מ היו ופריך הש"ס ודילמא לא עבדו פסח כלל ומתקיף לי' מר זוטרא ודילמא פסח הבא בטומאה הי' וא"ל ר"א תנינא בהדי' מלו וטבלו ועשו פסח בטהרה כו' א"ו מוכח דערל מקבל הזאה דאל"כ אלא הי' מזין עליהם ביום י"א לחודש א"כ הזאה שני' אימת הי' עיי"ש. והרמב"ם פסק דשו"ז על טב"י דשרץ אבל לא על טב"י דמת ומוכיח דינו מהא דאיתא בש"ס סוכה דכ"ה ויהי אנשים אשר היו טמאים לנפש אדם מי היו ר"י אומר טמאי מת מצוה היו שחל ז' שלהם בע"פ וביום ההוא הוא דא"י לעשות הא למחר יכולים. לעשות כו' א"כ דינו של הרמב"ם מוכח. קושי' העולם מפורסמת הלא מש"ס דהכא מוכח איפכא דקאמר בעשירי לא מהילו משום חולשא דאורחא משמע דאי הוי מלו בעשרה הי' יכולים לומר דאין ערל מקבל הזאה דהזאה ראשונה הי' ביו"ד לחודש לאחר המילה והזאה שני' הי' בע"פ ולשיטת הרמב"ם מ"מ אין רשאים לעשות פסח דהם היו טמאי מתים כמו שפירש"י להדי'. ונראה עפ"מ שהקשה התוס' בד"ה ודילמא פסח הבא בטומאה הי' תימא א"כ קרא למ"ל דבפרק בתרא דזבחים דף קי"ד דייק ר' שמעון מקרא ולרבנן מיבעי' לי' לכדר"י דערל מקבל הזאה. ונראה דלק"מ דהא יש להקשות על יהושע דהוא ידע שיצטרך למול את ישראל לאחר שעברו את הירדן וא"כ למה לא עשה אדר שני כדי שיהי' פנאי להזות על הטמאים וע"כ צ"ל דערל מקבל הזאה מיהא ז"א דב' דעות יש אי מעברין השנה מפני הטומאה או לאו וא"כ י"ל דיהושע ס"ל דאין מעברין ולכך ל"ה יכול יהושע לעבר השנה מפני הטומאה ולעולם דאין ערל מקבל הזאה. ולפ"ז מיושב קו' התוס' דהש"ס בזבחים קאי אליבא דמ"ד דמעברין וא"כ קשה שפיר קרא למ"ל וליכא למימר כנ"ל דאין מעברין השנה מפני הטומאה ז"א דאיהו ס"ל דמעברין. ועוד י"ל דהא חד דעה אי' דבאדר ני מת משה וא"כ י"ל דס"ל כאותו דעה וא"כ בלא"ה הי' עיבור משא"כ כאן ל"ל הכי דבאותו דף יש ב' דעות הא דכתיב שוב מל את ב"י שנית ח"א מילה ממש שבמדבר לא מלו את עצמם משום דלא נשיב להם רוח צפונית וח"א דמצות פריעה ניתן להם דלאברהם לא ניתנה מצות פריעה והנה יש להוכיח דמצות פריעה ניתן להם דהא בז' באדר מת משה ושבת הי' וא"כ הי' ר"ח אדר ביום א' וניסן ביום ב' ועשרה בניסן ביום ד' ולא מהילי עצמם רק ביום ה' וא"כ א"א דמילה ממש הי' א"כ הוי מילה שלא בזמנו ואסור למול ביום ה' משום דיהי' יום ג' בשבת כמבואר בש"ך הל' מילה עיי"ש א"ו מוכח דפריעה הי' וא"כ הוי בזמנה דעד עתה לא נצטוו והשתא א"ש הש"ס דה"ק ר"י ערל מקבל הזאה שכן מצינו באבותינו כו' וא"ל כקו' הש"ס דילמא פסח בטומאה הי' קשה קושי' התוס' קרא למ"ל וא"ל דאתי להורות שאין מעברין מפני הטומאה דמילה ממש הי' וא"כ יהושע שידע שמוכרח למול את ישראל ומ"ט לא עיבר השנה א"ו דאין מעברין מפני הטומאה ז"א דהא ביו"ד לא מהילו ואימת מהילי בי"א לא משום דחל ביום ה' לפי חשבון הנ"ל וא"כ אינו רשאי למול א"ו מוכח דמצות פריעה ניתן להם כנ"ל ויהושע לא ידע עדיין מזה ומה"ת הי' לו לעבר השנה וא"כ