דברי יהונתן צ

וא"כ לק"מ קו' הראב"ד דודאי סברת רש"י נכונה דודאי טבלו מאתמול רק דהרמב"ם חושש אולי נטמא בוה"ט דמותר לטבול בשבת וסמכא דעתי' לטבול בי"ד כנ"ל. ולפ"ז לק"מ נמי קושי' התוס' די"ל דמיירי בוה"ט אך י"ל דהתוס' הקשה שפיר דתוס' אזלי לשיטתם דהתוס' ורש"י והרמב"ם מחולקים דרש"י והרמב"ם ס"ל דוה"ט בעי הערב שמש והתוס' ס"ל דלא בעי הע"ש ולפ"ז הקשה התוס' שפיר הא בל"ז מוכח דלא מיירי בשבת מדקאמר שונה ומטביל ואי בשבת האיך יכול לטבול וא"ל דמיירי בוה"ט א"כ קשה סכין למה שוחט בה מיד דילמא נגע בוה"ט ועדיין לא טביל וסמכא דעתי' לטבול בשבת וא"ל הא בעי' הע"ש ז"א דס"ל לתוס' דוה"ט א"צ הע"ש וא"כ מקשה תוס' שפיר. ואי' בפסחים דס"ו מי ששכח ולא הביא סכין מע"ש תוחב לו בצמרו ודוקא בדיעבד הקילו אבל לכתחלה צריך להביא מע"ש. והרמב"ם פוסק אם הביא וה"ט בעזרה חייב מכות מרדות וא"כ דאסור להביא וה"ט לעזרה שפיר ס"ל להרמב"ם דוקא סכין דהוצרך להביא מע"ש לכן שוחט בה מיד דהא בודאי טביל לי' מאתמול דצריך להביא לעזרה מע"ש וע"כ לא יביא דבר טמא אבל קופיץ דל"צ להביא לעזרה שונה ומטביל דסמכי' דעתי' אי"ד וא"ל הא צריך הע"ש ז"א דוה"ט ל"צ הע"ש. והשתא א"ש שיטות הר"י מקורביל דצריך להביא ב' תבשילין אע"ג דחגיגה אינו ד"ש דהא צריך לשחוט מע"ש וא"ל כקו' העולם י"ל דהר"י ס"ל כהרמב"ם דוה"ט מותר לטבול בשבת וס"ל ג"כ דוה"ט א"צ הע"ש ויש לחוש שמא נטמא בוה"ט ולא טביל לי' מאתמול וסמכי' דעתי' לטבול בשבת וא"ל הא בעי הע"ש ז"א דוה"ט א"צ הע"ש וא"ל מ"ש סכין ומ"ש קופיץ דבסכין נמי יש לחוש דילמא נגע בוה"ט ומותר לטבול בשבת ועדיין לא טביל הסכין ז"א דסכין צריך להביא לעזרה מע"ש ובודאי לא יביא דבר טמא לעזרה משא"כ קנפיץ חיישינן שפיר שמא עדיין לא טביל לי' וסמכי' דעתי' לטבול בשבת כנ"ל וא"ש ודו"ק היטב

קיג) פסחים דפ"ח ע"ב אמר מר ופטורים מלעשות פסח שני והאיכא חד דלא נפיק כו' ופריך וניתי כל חמשה חד כהן כו' ובתוס' ד"ה האי כהן ה"ד וא"ת וניתי כהן קטן וכו'. קושי' המג"א מפורסמת הא קיי"ל קטן אוכל נבילות אין ב"ד מצוים להפרישו אבל אסור להאכילו בידים ומאי מקשה התוס'. ונראה דהרמ"א בהל' חנוכה סי' תרע"ג הביא בשם ת"ה דאם נתערב נר חנוכה בנרות של חול אפי' באלף ל"ב משום דנר חנוכה הוי דבר שבמנין אף דהנרות של חול ל"ה דשב"מ מ"מ ל"ב משום דלא אזלי' בתר המבטל אלא אחר הבטל. וכבר צווחי בי' קמאי דקמאי על הת"ה דהא בכ"מ משמע דאזלי' בתר המבטל ונראה להביא ראי' להת"ה מש"ס הנ"ל דאי' בתוס' ריש כיצד צולין וז"ל מדמקשה הש"ס הכי וניתי כל חד כהן מוכח דחותכין החזה ושוק מן הפסח כדי שלא יבלע בשר הפסח מחזה ושוק דאסורה לזרים עיי"ש ולפ"ז קשה מאי פריך הש"ס אי דעביד פסח דילמא האי פסח הוא ונמצא פסח נאכל שלא למנויו ז"א דהא החזה ושוק של החמשה פסחים המסופקים מחותכים ומעורבים ביחד וא"כ מותרים הם לכהן לאכול אף שאינו מהמנוים משום דאין כאן אלא חד של פסח ובטל ברוב וע"כ צ"ל דל"ב משום דקיי"ל חתיכה הר"ל ל"ב וא"כ גם כאן החזה רל"ה הוא רק מ"מ הקושי' במ"ע דהא אי' בש"ס יבמות דדבר הנחלק לכהנים ל"ה חתיכה הר"ל משום דלא נהגו בי' כבוד עיי"ש וא"כ ד' חזות ושוקי' של שלמים שנתחלק לכהנים ל"ה ראוי להתכבד וא"כ קשה דלהוי החזה ושוק של פסח אף דהוי דבר חשוב ליבטל ברובא היינו באותן ד' חזות ושוקי' של שלמים דל"ה חהר"ל א"ו מוכח דינו של ת"ה דאזלי' בתר הבטול ולא בתר המבטל ולכך גם כאן ל"ב החזה של פסח משום דזה לא נתחלק לכהנים וא"כ הוי חהר"ל ואפי' באלף ל"ב. והנה המפורשים כ' הא דאמרי' חהר"ל ל"ב היינו מדרבנן וזה ידוע דעת הרשב"א ביבמות דקי"ג דהא דקיי"ל דאין מאכילין לקטן איסור בידים היינו רק באיסור דאו' אבל באיסור דרבנן ספינן לי' בידים וא"כ הכא דליכא רק איסור דרבנן דמדאו' בלא"ה בטלה כנ"ל ושפיר מותר ליתן לקטן וסרה תלונת המג"א מעל התוס' וא"ש

קיד) פסחים דף צ' ע"ב אמר ר"י אמר רב שוחטין וזורקין על טב"י ואין שו"ז על טמא שרץ כו' וכ"ת ממאי דהכי סבר לי' כר"י דאמר טמאי מת מצוה היו שחל ז' שלהן בע"פ עיי"ש באר היטב ועיין ברמב"ם הל' ק"פ פרק ששי וז"ל שוחטין וזורקין על טב"י דשרץ אבל טמא מת שחל ז' שלו בע"פ אע"פ שטבל והזה עליו והרי הוא ראוי לאכול בקדשים לערב אפ"ה אין שוחטין עליו אלא נדחה לפסח שני כו' בד"א בשנטמא בטומאת המת שהנזיר מגלח עליהן אבל אם נטמא בטומאה שאין הנזיר מגלח עליו שוחטין וזורקין עליו כשיטבול עכ"ל והשיג עליו הראב"ד מנ"ל לרמב"ם לחלק בין טומאה שהנזיר מגלח עליהן לטומאה שאין הנזיר מגלח עליהן. ותו קשה דהמפורשים פי'