דברי יהונתן פט

התוס' א"כ יליף שפיר מהתם דהא אי' בפסחים כל איסורין שבתורה אין לוקין עליהן אלא כדרך הנאתן אבל שלכדה"נ פטור וכ' האחרונים דזהו דוקא בלאו דלא עבר על הלאו אלא אם אכלו כדה"נ אבל לענין עשה מקיים אפי' אם אכל מצה שלא כדה"נ ולפ"ז לא מקשה התוס' מידי אמאי כ' רחמנא דטמא אינו עושה פסח הא בלא"ה לא חזי' לאכילה ז"א דה"א דיאכל הפסח לערב שלא כדה"נ ויוצא ידי אכילת פסח ולא מחייב משום טומאה דבל"ת אינו עובר בשלכדה"נ. אמנם לר"ש הקשה התוס' שפיר דכבר נודע מ"ש מהרש"ל בשבועות דכ"ג דלר"ש דסובר כ"ש למלקות ה"ה דמחייב בשלכדה"נ וא"כ א"ל כנ"ל דיכול לאכול שלכדה"נ דלדידי' לוקין אפי' בשלכדה"נ וע"כ צ"ל כתי' התוס' וא"כ שפיר יליף ר"ש מהכא דפסח דחי טומאה משא"כ לר"י לק"מ קושי' התוס' וליכא למילף מהנ"ל כמו שתי' התוס' לכך הוצרך רשב"ל למילף אליבא דר"י מקרא דוישלחו כו' וא"ש ודו"ק. ואגב דעסיקנא בענינא דפסחא אציגה בזה שני קושי' עצומות

קיא) בפסחים דע"ט ע"א ת"ר הרי שהיו ישראל טמאין כו' ואפי' ישראל וכהנים טהורים וכה"ש טמאים עושים פסח בטומאה אמר ר"ח ל"ש אלא שנטמא הסכין בטמא מת דרחמנא אמר בחלל חרב חרב ה"ה כחלל וקא מטמא לגברא דמעיקרא כי מתעביד בטומאת הגוף דכרת קא מתעבד אבל אם נטמא הסכין בשרץ דבשר הוא דקא מטמא וגברא לא קא מטמא טהורין עבדי טמאין לא עבדי וכו' עיי"ש וקיי"ל דכן הלכה ועיי' ברמב"ם. ותמוה לשיטת רבינו חיים כהן בתוס' פ"ז דנזיר דאף דאמרי' חרב ה"ה כחלל מ"מ הוי טומאה שאין הנזיר מגלח עלי' עיי"ש שהקשה להרמב"ם איזה בית אשר תבנו לי כו' וידוע דקיי"ל כל טומאה שאין הנזיר מגלח עלי' אין חייבים עליהם על ביאת מקדש ולפ"ז קשה מאי קאמר הש"ס ל"ש אלא שנטמא בטמא מת וכו' דמעיקרא כי מתעבד בטוה"ג דכרת קא מתעבד הא הוי טומאה שאין הנזיר מגלח עלי' ולא קא מחייב על ביאת מקדש ליכא כלל כרת בזה וצ"ע. עוד ק"ל בש"ס שבועות די"ז מקשה טמא ששימש במיתה היכי משכחת לה דהא חייב על ביאת מקדש כו' עיי"ש. והרי משכחת לה שפיר בטמא בטומאה שאין הנזיר מגלח עלי' דאינו חייב על ביאת מקדש משום שהי' טומאה שאין הנזיר מגלח עלי' כנ"ל וא"כ אינו חייב אלא משום ששימש בטומאה וצ"ע

קיב) פסחים דף ע' אי' פלוגתא חכמים אומרים חגיגה אינה דוחה שבת ובן תימא אומר חגיגה ד"ש וקיי"ל כרבנן והוכיח הרח"ש מכאן מדפסקי' דחגיגה אד"ש אם חל פסח בשבת. א"צ להביא ב' תבשילין רק א' לשם פסח אבל לשם חגיגה א"צ להביא דהא אינו דוחה שבת והר"י מקורביל פסק אע"פ שחל פסח בשבת אפ"ה צריך להביא ב' תבשילין אע"פ שאינו ד"ש דהא אם חל פסח בשבת צריך להביא החגיגה בע"ש ולכך צריך תבשיל א' לשם חגיגה דאוקי לילות בהדי ימים. ומקשים העולם לשיטת הר"י מקורביל קו' הש"ס במ"ע דאי' בש"ס איבעי' להו לבן תימא דאמר חגיגה ד"ש יש בו משים שבירת עצם בפסח או לא ת"ש סכין שנמצא בי"ד שוחט בה מיד בי"ג שונה ומטביל קופיץ בין בזה בין בזה שונה ומטביל מני אילימא רבנן מ"ש סכין דמטביל דחזי' לפסח קופיץ נמי הא חזי' לחגיגה אלא לאו בן תימא הוא וש"מ יש בו משום ש"ע ומשני לעולם רבנן וכגון שבא בשבת עיי"ש בפירש"י וקשה לשיטת הר"י מקורביל דאם חל פסח בשבת שוחטין החגיגה מע"ש א"כ קושי' הש"ס במ"ע מ"ש סכין ומ"ש קופיץ דהא הקופץ צריך לשבר עצמות החגיגה. ונראה דלק"מ דהש"ס פריך שם יהא מדקתני סיפא חל י"ד בשבת כי' מכלל דרישא לאו בשבת והקשה התוס' אמאי לא פריך אי בשבת היכי שרי להטביל כלים כו' ולכאורה לא מקשה התוס' מידי דרש"י פי' אהא דקתני חל י"ד בשבת שוחט בה מיד ופירש"י דקאי אף לקופיץ דמסתמא טביל מאתמול ע"ש והרמב"ם פי' דקאי אסכין אבל לא אקופיץ וא"ל מה קמ"ל פשיטא דבסכין מותר לשחוט בה מיד י"ל דה"א דאסיר לשחוט באותו סכין בשבת משום חילול שבת קמ"ל דאפ"ה מותר והראב"ד השיג עליו דסברת רש"י נכונה דמסתמא טביל הקופיץ כמו שפירש"י. ונראה דלק"מ דאיתא (ביצה די"ח) כלי שנטמא באב הטומאה אין מטבילין אותו בשבת משום מתקן מנא אבל כלי שנטמא בולד הטומאה מטבילין איתו בשבת דל"ה מתקן מנא והנה הסכין או הקופיץ שנמצא יש לחוש שנטמא באה"ט או בוה"ט וס"ל דעל וה"ט לא חשו חז"ל א"כ י"ל דרש"י ורמב"ם מחולקים בזה רש"י סובר אף אקופיץ דשוחט בה מיד דעל מה יש לחוש על אב הטומאה הא ודאי טבלו מע"ש דאה"ט אסור לטבול בשבת וא"ל הא הקופיץ יכול לטבול בט"ו ז"א דבעי הערב שמש ואין לחוש שמא נטמא בוה"ט דמותר לטבול בשבת ז"א דעל וה"ט לא חשו חז"ל ולכך בנמצא סכין הוא דמותר לשחוט מיד דודאי טבלו מאתמול דבעי הערב שמש אבל קופיץ שונה ומטביל דחיישי' על וה"ט וא"ל הא בעי הע"ש ז"א דל"צ לי' היום אלא למחר