דברי יהונתן פח

דרשי' בבית הועד ולכאורה מנ"ל זה רק י"ל דהא לא מצינו דרשת למ"ד יום רק באנשים שהיו טמאים לנפש אדם ושאלתם הי' בבית הועד כמו שמצינו בקרא ויבואו לפני משה ולפני אהרן ופירש"י בבהמ"ד היו יושבין עיי"ש וא"כ אין לנו אלא כדמצינו בקרא ולא להוסיף. אך זה בלמ"ד יום אמנם באותן י"ד ימים קודם פסח נפקא לן מדכתיב דברו אל כל עדת ב"י הרי מבואר דיש לדרוש ברבים ולפ"ז א"ש דודאי אף רבנן ס"ל דרשת רשב"ג במדבר במדבר ולהורות נתן די"ד יום דורשין לכל ישראל אבל הם הוסיפו דבבית הועד דורשין ל' יום מהך קרא דטמאים לנפש אדם ורשב"ג ס"ל דמהך דלמ"ד יום לא ילפי' דאיידי דקאי וכו' ואין לנו רק י"ד ימים לדרוש ברבים מהך דבמדבר נמצא דאף רבנן ס"ל דרשת רשב"ג ול"ק על רבנן הך גז"ש דבמדבר מה דרשי בי' משום דלדידהו נמי צריך הך ג"ש כנ"ל. לפ"ז קו' הר"ן קמה וגם נצבה דכיון דלכ"ע י"ד ימים קודם פסח דרשי' ברבים א"כ מה תיקן משה שיהיו דורשין בפסח וא"ש. ויש ראי' ברורה להר"ן מש"ס סנהדרין די"ב ע"ב דאיתא אין מעברין את השנה ביום למ"ד של אדר ואם עברוהו מעוברת ופריך מכדי מפורים לפסח דרשי' בהל' פסח ואי אתי' ריש ירחא דניסן וקמעברת לשתא אתו לזלזולי בחמץ דתנן שואלין קודם לפסח למ"ד יום ורשב"ג אומר שתי שבתות ותוס' שם כתבו אמתני' דעדיות הם העידו שמעברין את השנה כל אדר ה"מ לאקשוי'. אמנם לפמ"ש לעיל ניחא דבשלמא עד ריש ירחא דניסן דדרשי' רק בבית הועד ל"ש זלזול חמץ לאנשי ועד דהם הם המעברין את השנה אמנם בהגיע ר"ח ניסן שכבר חל הזמן לדרוש לכל המוני עם בזה שפיר יש חשש זלזול חמץ ולק"מ מ קושי' התוס' ומש"ה הביא נמי הגמ' דברי רשב"ג דלכאורה הוא שפת יתר אך לפמש"ל ניחא דהא לענין דרישה להמוני עם לא נחלקו ולק"מ ומבואר כדברי הר"ן דאי נימא דגם באותן י"ד ימים מקודם נמי לא דרשי' רק בבית הועד קשה מה יש חשש זלזול לאנשי הועד כנ"ל. ולפ"ז הקשה התוס' לעיל שפיר דהא גם רבנן אית להו ג"ש במדבר וכו'. ולתרץ קושי' התוס' בשבת נקדים מה דאי' שם יומא קמא לא אמר להו מידי משום חולשא דאורחא ומזה ילפי' דת"ח שבא לעיר אין מבקרין אותו ביום ראשון עיי"ש. וקשה מנ"ל זה דילמא הטעם דיומא קמא לא אמר להו מידי משום דאיתא שם (שבת דפ"ו) משה בהשכמה עלה ובהשכמה ירד ופירש"י דכל מה שלא נאמרה לו בהשכמה שוב לא נאמר לו בו ביום וא"כ דילמא אז באו בחצי היום למדבר סיני ול"ה באותו יום הדיבור ולכך לא אמר להו מידי וצ"ל כיון דאנן ילפי' הך מג"ש זה זה ושם הי' בלילה דהרי הראה לו הלבנה בחידושה וזהו בתחלת הלילה כמבואר במדרש א"כ ילפי' דגם ביאה למדבר סיני הי' בלילה ואפ"ה ביומא קמא לא אמר להו ושפיר מוכח דין זה דאין לבקר ת"ח ביום ראשון. ובזה מיושב קו' התוס' דאף דילפי' במדבר וכו' מ"מ איצטרך זה זה להורות דבלילה באו למדבר סיני ואפ"ה יומא קמא לא אמר להו כנ"ל. והנה על הך ראי' דמנחות שנתקשה משה במעשה הלבנה יש להקשות מנ"ל דהראו לו לבנה ממש דילמא רק דמות לבנה של אש הראו לו כמו דאמרי' במנורה ומחצית השקל וכן הוא במדרש. אך לפ"ז אין כאן ראי' דהחודש הזה הי' בלילה כיון דהי' רק דמות לבנה וזה אפשר להראות גם ביום. ומעתה יבואר היטב המשך ד' התוס' הנ"ל דממנחות לחוד ל"מ להקשות די"ל כנ"ל שהי' רק דמות לבנה של אש ולכך הקשה התוס' משבת רק דמשבת לחוד י"ל כקו' מהרש"א הנ"ל דלמסקנא איתמר וגם רבנן ס"ל דרשת רשב"ג כנ"ל וא"ל כקו' התוס' א"כ זה זה למ"ל נילוף מגז"ש במדבר כו' י"ל דאיצטרך זה זה להורות דבלילה באו ומש"ה כ' התוס' והיינו דאמרי' במנחות וכו' וא"ל כנ"ל דהי' רק דמות לבנה א"כ אין כאן ראי' דהי' בלילה והד"ק התוס' משבת לדוכתי' זה זה למ"ל וקו' התוס' מכח ממנ"פ ודו"ק היטב

קי) פסחים דף ס"ו ע"ב פסח דדחי טומאה מנ"ל אר"י אמר קרא איש איש כי יהי' טמא לנפש כו' איש נדחה וכו' א"ל רשב"ל אימא וכו' אלא ארשב"ל מהכא וישלחו מן המחנה וכו' ובתוס' ד"ה אלא אמר ר"ל תימא לרשב"א הניחא לר"י אלא לרשב"ל פסח דדחי טומאה מנ"ל והניחו בקושי'. ונראה דלק"מ עפ"מ דהקשה התוס' לקמן דס"ט ע"א בד"ה שוחטין וזורקין וא"ת אי שוחטין וזורקין על טמא שרץ אמאי כ' רחמנא דטמא אינו עושה פסח פשיטא דהא כתיב איש לפי אכלו לעכב דבעי' גברא דחזי לאכילה וכו' ותי' דאיצטרך למימר דצבור עבדי בטומאה כו' עיי"ש ולפ"ז לא מקשה התוס' מידי לר"ש פסח דדחי טומאה מנ"ל די"ל דיליף מהנ"ל כמו שתי' התוס'. אך ז"א דהא קו' התוס' הוא לר"ל ור"ל לא יליף מהנ"ל אלא יליף מקרא וישלחו כו'. ונראה ליישב והסגנון יהי' כך דהא דיליף ר"ל מוישלחו היינו אליבא דר"י דלר"י לק"מ קושי' תוס' דלקמן וא"כ ליכא למילף כמו שמתרץ התוס' אבל לר"ש מקשה תוס' שפיר וע"כ צ"ל כתי'