דברי יהונתן פז

דנ"ט ד"ה אתי' עשה דפסח וכו' והקשה ריב"א הא בעידנא דמיעקר עשה דהשלמה לא מקיים עשה דאכילת פסח ותי' דמיירי ששחטו עליו הפסח קודם שידחה לעשה דהשלמה וכו' דשוחטין וזורקין כו' הואיל ובידו תלוי ופטור הילכך כשמקריב כפרתו מקיים עשה דפסח דאז הוי ראוי לאכול שאם ל"ה יכול להקריב ל"ה ראוי לאכול לערב ע"כ. א"כ גם כאן גבי מצורע יוכל לעשות הפסח היכא דשחיט עליו הפסח ואח"כ יקוץ בהרתו וטובל א"ע דהא מיירי אף במצורע מוסגר שא"צ כפרה ולכך כתב רש"י רק דצריך הערב שמש ולא הזכיר כלל מחוסר כפרה משום דאף במצורע מוסגר איירי וא"צ קרבן ול"ק הא לא מקיים העשה בעידנא דמיעקר לאו ז"א כנ"ל דאם ל"ה מקריבו לא יהי' ראוי לאכול לערב אך א"א אין שוחטין וזורקין על טמא שרץ א"כ לק"מ דלא יכול לשחוט הפסח עליו קודם שיקוץ בהרתו אבל לאותו דעה דס"ל שו"ז על ט"ש א"כ מצורע גברא חזי' הוא דיכול לעשות כנ"ל. והשתא מיושב שפיר קו' מהרש"א שהקשה דעדיין אינו מיושב לרב ספרא ורבה מאי או אינו דקאמר בברייתא קמייתא ז"א דהברייתא קמייתא אתי' אליבא דמ"ד אין שו"ז על ט"ש א"כ שפיר אמרי' דגברא לא חזי' הוא אבל אידך ברייתא קאי אליבא דמ"ד שו"ז על ט"ש א"כ המצורע יכול לעשות פסח כנ"ל ומש"ה לא ס"ל להאי ברייתא דמצורע גברא לא חזי' הוא וא"ש דהא פלוגתא דתנאי הוא בפסחים אי שו"ז על ט"ש וא"כ י"ל דחד ברייתא כהאי תנא ואידך ברייתא כהך תנא. אמנם י"ל דמהרש"א ס"ל אפי' למ"ד שו"ז על ט"ש אפ"ה מצורע גברא דלא חזי' הוא דהאיך יוכל לשחוט עליו הואיל דתלוי ביד אחרים דהיינו באמירת כהן שיאמר לו טהור הוא דילמא ימאן אח"כ הכהן לומר טהור הוא ומקשה מהרש"א שפיר אך כ"ז הוא לפי דרשת הלל טהור הוא ומ"מ יטהרנו הכהן. והשתא א"ש כל הנ"ל דעלה הלל מבבל לקיים מצות חדש וא"ל כנ"ל דילמא אכלו ע"י כריכה ז"א כנ"ל דא"כ קשה קו' התוס' למ"ל קרא ששת ימים וכו' הא הוי מהב"ע וא"ל כנ"ל דיבא עשה וכו' ז"א דילמא כאידך תי' של התוס' דעשה דקוה"ד לא דחי רק דקשה מנ"ל זה כקו' מהרי"ט דביבמות ד"ה מוכח להיפוך וצ"ל כהכרעתי דהיכא דהעשה הוא קוה"ד והל"ת לאחה"ד אינו דוחה ל"ת כנ"ל דאל"כ למ"ל קרא בבשרו דיכול לקוץ בהרת לצורך מילה נילוף ק"ו דדחי' שבת אלא ש"מ דשאני צרעת דנאמר לאחר מ"ת רק דקשה מנ"ל דילמא משום דצרעת חמורה דדוחה את העבודה ול"ל משום גברא דלא חזי' דהא יכול לשחוט הפסח ואח"כ יקוץ בהרתו לכך יליף הלל טהור הוא ומ"מ וטהרו הכהן אף דבאמת מדינא הוא טהור מ"מ טהרתו תלוי בכהן וא"כ הוי שפיר גברא דלא חזי' וא"כ שפיר מוכח מדאצטריך קרא דעשה דקוה"ד גרע ודו"ק היטב

קט) פסחים דף ו' שואלין ודורשין בהל' פסח קודם לפסח למ"ד יום כו' עיי"ש עד אתי' מדבר מדבר וכו' תוס' ד"ה ממאי דבריש ירחא קאי תימא דאמרי' בשבת דכ"ע בר"ח אתי' למדבר סיני דאתי' זה זה וכו' והיינו משום דאמרי' במנחות דנתקשה משה במעשה לבנה עד שהראהו הקב"ה באצבע כו' עיי"ש. ונתקשו בו גאוני עולם דהך מילתא והיינו כו' אינו מובן דהוא קו' בפ"ע ואין לו שייכות והתקשרות עם הך דשבת והכי הול"ל ועוד דאמרי' במנחות וכו'. ונראה דמהרש"א הקשה בשבת דפ"ו אקו' התוס' דילמא הא דילפי' זה זה היינו לפי המסקנא דילפי' מדבר מדבר דהי' באחד לחודש הראשון בשנה השנית וא"כ מוכח דשואלין ודורשין י"ד ימים קודם פסח וא"כ אף החודש הזה נאמר ע"כ בר"ח. ולכאורה אין מקום לתמיהתו דהא ת"ק סבר למ"ד יום ע"כ דלא דריש ג"ש במדבר במדבר ואפ"ה ס"ל דילפי' זה זה דקאמר בשבת דכ"ע ס"ל בר"ח באו למדבר סיני דילפי' הזה הזה דבודאי לא אזלי כולם רק אליבא דרשב"ג ולא כת"ק איברא דדברי מהרש"א בנוים על דברי התוס' שהקשה בשבת למ"ל הזה הזה נילוף במדבר במדבר ולכאורה מה קו' דילמא ס"ל כרבנן דלמ"ד יום וא"כ ל"ל ג"ש במדבר במדבר כלל א"ו דלכ"ע ילפי' במדבר וכו' וע"כ החליט מהרש"א דעתו דלכ"ע ילפי' במדבר במדבר אך קשה באמת מנ"ל לתוס' זה. ונראה דהר"ן הקשה אהא דתנן משה תיקן לישראל שיהיו שואלין בהל' פסח בפסח וכו' הא אפי' שלשים יום מקודם דרשי' מדינא כש"כ ביו"ט עצמו וכ' הגאון חק יעקב דבירושלמי מבואר דבבית הועד דרשי' למ"ד יום מקודם וא"כ שפיר תיקן משה דדורשין בפסח לכל ישראל. אך נראה דעדיין קו' הר"ן במ"ע דהרי הש"ס פריך שם מ"ט דרבנן ומשני שהרי משה עומד בפסח ראשון ומזהיר על פסח שני ורשב"ג אמר לך איידי דקאי במילי דפסחא וכו' ומ"ט דרשב"ג שהרי משה עומד בר"ח ומזהיר על הפסח וכו' וקשה למה לא פריך הש"ס נמי ורבנן מ"ט לא אמרי כרשב"ג ואי דלא ס"ל הג"ש דבמדבר עכ"פ הו"ל לאקשוי' כן ולתרוצי כנ"ל. לכן נראה דהא דס"ל לירושלמי דלמ"ד יום