דברי יהונתן פו

י"ל דעלה מבבל לקיים מ"ע דחדש דעיקר חדש הי' לאחר ירושה וישיבה ולא בכ"מ שאתם יושבים וא"כ אין נוהג בחו"ל אך מנ"ל דאחר ירושה וישיבה הוא וא"ל דמוכח מש"ס דקדושין הנ"ל דאל"כ קו' הש"ס במ"ע מהיכן אכלו מצה בפסח וצ"ל כתי' הירושלמי דמושבות לאחר ירושה וישיבה וא"כ אינו נוהג בחו"ל ואכלו משל חו"ל דז"א די"ל דאכלו ע"י כריכת מרור וא"כ מנ"ל דלאחר ירושה וישיבה וע"ז קאמר הירושלמי כתוב א' אומר ששת ימים תאכל מצות וכתוב א' אומר ז' ימים וכו' דמזה מוכח דגזה"כ הוא דאפי' בכריכה אסיר דאל"כ למ"ל ששת ימים וכו' להורות דלא אכלו מחדש ת"ל דהוי מצוה הב"ע כקו' התוס' וצ"ל כנ"ל דגזה"כ הוא דאפי' ע"י כריכה במרור א"י וא"כ שפיר מוכח דלאחר ירושה וישיבה הי' ושפיר עלה הלל מבבל לקיים מצוה דחדש ולכך דוקא הלל דהי' כורך מצה ומרור משא"כ לרבנן דס"ל דאף לענין יציאות י"ח מצה אין לכרוך במרור דמצות מבטלות זא"ז כמבואר בס"פ ע"פ עיי"ש. אך דעדיין קשה דילמא לעולם אכלו ע"י כריכת מרור וא"ל כנ"ל למ"ל ששת ימים למעוטי חדש הא הו"ל מהב"ע כקו' התוס' הא י"ל תי' אחר דאי ל"ה קרא ה"א דיבא עשה דבערב ת"מ וידחה ל"ת דחדש לכן הביא הירושלמי הא דקאמר הלל טהור הוא יכול יפטור וילך לו ת"ל וטהרו הכהן עד שיאמר לו הכהן טהור אתה ובזה א"ש דהנה הירושלמי תי' שם על קו' דיבא עשה וידחה ל"ת דאין עשה דקודם הדיבור דוחה ל"ת שלאחר הדיבור והקשה מהרי"ט קו' עצומה דבגמ' יבמות ד"ה מוכח להדי' איפכא דאמרי' שם וכ"ת נילוף ממילה ומפסח ותמיד מה להנך שכן ישנן לפני הדיבור הרי להדי' דעשה דלפה"ד עדיף ולכאורה יש פנים לכאן ולכאן דיש סברא לומר דעשה דקה"ד עדיף הואיל דהי' עוד לפה"ד ויש סברא לומר דעשה דאחה"ד עדיף כמ"ש הירושלמי הואיל דנצטוו עליו בשעת מ"ת כי בירושלמי לא נזכר לשון התוס' עשה דקוה"ד רק בזה"ל אין עדל"ת אא"כ כתובה בצדה ופי' המפורשים דמה שנאמר בסיני הכל ככתובה בצדה יחשב כי בפעם א' נאמר ואין מוקדם ומאוחר בתורה, ונראה להכריע בין הסברות הנ"ל כך דהיכא דגם הל"ת הי' לפה"ד אז דחי העשה את הל"ת כי צד מעליותא יש בו וצד גריעות לית בו כי גם הל"ת הי' לפה"ד אבל היכא דהל"ת הי' לאחה"ד לא דחי העשה את הל"ת משום דהל"ת יש בו כ"כ מעליותא כמו העשה ולפ"ז מיושב קו' מהרי"ט דשם ביבמות איירי מפסח ושבת דהעשה והל"ת שניהם היו קוה"ד דשבת במרה נצטוו לכך העשה עדיף אבל הירושלמי מיירי ממצה וחדש דעשה הי' קוה"ד והל"ת לאחה"ד ומש"ה לא דחי ודו"ק. והנה יש להביא ראי' נגד המהרי"ט הנ"ל מש"ס דשבת ד' קל"ב מנין דמילה דוחה שבת ת"ל ביום וכו' רבא אמר מילה דוחה שבת מק"ו מה צרעת שדוחה את העבודה מילה דוחה אותה שבת שנדחית וכו' א"ד שדוחה אותה ומאי או אינו דקאמר ומשני ממאי דצרעת חמורה דילמא משום דגברא לא חזי' הוא וכו' ת"ש ימול בשר ערלתו ואפי' יש שם בהרת כו' מילה דוחה צרעת מ"ט ק"ו הוא ומה שבת חמורה וכו' צרעת לכ"ש ומאי או אינו דקאמר ומשני ממאי דשבת חמורה דילמא צרעת חמורה שדוחה העבודה וכו' תוס' ד"ה הדר אמר כו' תימא דברייתא דלעיל מסיק איפכא דלאו משים צרעת חמורה אלא משום גברא דלא חזי' ורבא גופא ס"ל הכי ואור"י דגרסי' רבה במקום רבא ולית לי' לרבא דלקמן וכו' והקשה מהרש"א דעדיין אינו מיושב דאפי' אי גרסי' רבה קשה לרבה ולרב ספרא מאי או אינו דקאמר בברייתא קמייתא כיון דל"ל האי סברא משום דגברא לא חזי' ע"כ צרעת חמורה וכו' ושלח יד והגיה בש"ם א"נ כו' עיי"ש והנה אם נאמר להיפוך מסברת מהרי"ט י"ל קו' התוס' די"ל דתירוצו של הגמ' קאי הכי ממאי דשבת חמורה דילמא צרעת חמורה ר"ל מנ"ל למילף דמילה דוחה צרעת הואיל דדוחה שבת דילמא שבת ידחה הואיל דשניהם הי' לפה"ד אבל צרעת היא לאחה"ד מנ"ל דדחי' דהא עשה דקוה"ד ל"ד ל"ת דלאחה"ד וזהו שאמרו בש"ס דילמא צרעת חמורה היינו הואיל דלאחה"ד הוא והא דקאמר שכן דוחה את העבודה משום דאי הוי עבודה דחי' צרעת ועבודה הי' ג"כ לפה"ד ואפ"ה דחי ע"כ הי' צ"ל דלא כנ"ל רק דעשה דקוה"ד דחי' אפי' ל"ת דלאחה"ד אבל השתא דצרעת דחי' עבודה שפיר נוכל לומר כנ"ל דעשה דקוה"ד ל"ד ל"ת דלאחה"ד א"כ זהו כוונת הש"ס דילמא צרעת חמורה דהיינו כנ"ל שהרי דחי' עבודה וא"כ נוכל לומר כנ"ל אבל באמת עיקר הטעם הא דצרעת דחי' עבודה הוא משום דגברא לא חזי' ולק"מ קו' התוס' א"כ מוכח מכאן להדי' דלא כמהרי"ט דלשיטת מהרי"ט קו' מהרש"א במ"ע ודו"ק. אמנם י"ל קו' המהרש"א באופן אחר דלכאורה יש להקשות דרש"י פי' צרעת דוחה עבודה כדקיי"ל בפסחים דזבין ומצורעין אינם יכולים לעשות פסח א"כ קשה מאי משני הש"ס דילמא גברא דלא חזי' הא רב אשי דמשני היכי אמרי' דאתי עשה ודחי ל"ת בעידנא דמיעקר לאו כו' והא התוס' הקשו בפסחים