דברי יהונתן פג

דאורייתא ותי' דבאמת לענין איסור אסור מה"ת אפי' יתר מכא"פ אבל מלקות ליכא עד דאיכא כזית בכא"פ והתם איירי לענין מלקות ולפ"ז הקשה התוס' שפיר דהא לפי סברא דהשתא דס"ל להתוס' דרק באיסור דאו' אפי' בלא מלקות לא חייל איסור שבועה א"כ אפי' מיירי בח"ש ע"י תערובות עדיין איכא איסור דאו' משום טכע"ק ומקשה התוס' שפיר. אמנם כ"ז ניחא גבי נבילות וטריפות דשייך שפיר טכע"ק אבל בשקו"ר הפגומי' בעצמם ולית בהו טעם כלל ל"ש זה רק דקו' התוס' דמאי פריך ר"י מ"ט לא אמר כר"ל דילמא ר"י הוכרח לאוקמי כולל משום נו"ט דאסור מה"ת אפי' בח"ש ע"י תערובות כנ"ל וע"ז שפיר תי' התוס' ועוד דיכיל לאוקמי שלא כדה"נ אמנם לכאורה עדיין אינו מובן התי' לפמ"ש הרמב"ם הטעם דנטלפ"ג מותר משום דהוי שלא כדה"נ א"כ גבי שקו"ר הפגומים בעצמם דאסרה התורה אפי' נפסלו מאכילת כלב כמ"ש הפר"ח כנ"ל ואין לך שלא כדה"נ גדול מזה וע"כ דאסרה התורה גבי שקו"ר אפי' שלכדה"נ. אך לפמש"ל א"ש דהגמ' פריך תרווייהו בהדדי ר"י מ"ט לא אמר כר"ל דעל שקו"ר הו"ל לר"י לאוקמי בח"ש והיינו ע"י תערובות דמותר מה"ת ול"ש בהו טכע"ק כיון דפגומי' בעצמן וגבי נו"ט הו"ל לאוקמי שלא כדה"נ ולא הוצרך לאוקמי בכולל וא"ש לשון הש"ס ור"י מ"ט לא אמר כר"ל דהיינו גבי שקו"ר הול"ל כר"ל בח"ש ע"י תערובות וקאמר הש"ס שפיר דמוקי לה כד"ה ר"ל גבי שקו"ר לא יכול לומר בח"ש כיון דרוצה לאוקמי כד"ה ואי הוי אומר בח"ש לא אתי' כד"ה דאליבא דר"ע בסתם ולרבנן במפרש כנ"ל. ולפ"ז מיושב קו' מהרש"ל שהקשה א"כ מ"ט דר"ש דפוטר דלכאורה צריך להבין דברי התוס' דכתבו ועוד דמצי לאוקמי שלכדה"נ דזהו ודאי דוחק דהא מתני' סתמא קאמר שבועה שלא אוכל נו"ט דחייב דמשמע אפי' אכלן כדה"נ וכלישנא דסתם אכילה ולשיטת התוס' הול"ל להדי' ואכל נו"ט שלכדה"נ וצ"ל כיון דנשבע שלא אוכל הן בדרך הנאתן והן שלכדה"נ ומגו דחייל אשכדה"נ חייל נמי אכדה"נ בכולל ולכך קתני סתמא ואכלן דחייב דהיינו כדה"נ. אמנם כ"ז הוא למאן דאית לי' כולל אבל לר"ש דלית לי' כולל זה ליתא ולכך שפיר קתני במתני' ור"ש פוטר דר"ש ש לשיטתו דל"ל כולל ומיושב קו' מהרש"ל. וא"ל איך קאמר ר"י מ"ט לא אמר כר"ל ושלא כדה"נ הא לפמ"ש עדיין צריכין לבא מטעם כולל ומה ארווחנא בזה דר"י יאמר כר"ל ז"א דבהך פי' דמיירי שלכדה"נ שפיר משכחת הן ולאו וכן בשקו"ר הפגומי' בעצמן משכחת הן ע"י תערובות כנ"ל וא"כ נרויח דל"צ לאוקמי בנבילה מוסרחת שהוא דוחק גדול ודו"ק. ולפ"ז ל"ק נמי קו' התוס' דלעיל אמאי איבעי' לי' דוקא בנזיר ולא אכל אדם בשבועה שלא אוכל חלב ונבילה ולהאמור א"ש דבחלב ונבילה מסתמא אמרי' דיותר משתבע אהתירא היינו על ח"ש מלישבע אאיסור דלא חל עליו איסור שבועה וא"ל דח"ש נמי ניהו דליכא מלקות מ"מ אסור מה"ת ול"ש אהתירא קא משתבע ושוב יש סברא יותר דכוונתו אשיעור שלם כסתם לשון אכילה דהוא בכזית ז"א דהא משכחת בח"ש ע"י תערובות דליכא איסור תורה ושפיר י"ל אהתירא קא משתבע ומש"ה לא מיבעי' לי' לגמ' בעלמא רק דאיבעי' דגמ' גבי נזיר דאמרי' היתר מל"א א"כ אף ח"ש ע"י תערובות אסור מטעם המל"א כראי' להדי' בש"ס פסחים א"כ ל"ש כולי האי אהתירא קא משתבע כיון דזה נמי אסור ולכך יותר הי' לנו לומר אשיעור שלם משתבע ושפיר איבעי' לי' דוקא בנזיר ולא בשאר איסורין דל"א כלל היתר מל"א א"כ מסתמא אהתירא משתבע דהיינו ח"ש ע"י תערובות והתוס' שהקשו קושיתם י"ל דאזלי לשיטתם דס"ל בפסחים דמ"ד ובנזיר דל"ז דגרסי' בגמ' בדנפישי דכי אמרי' בנזיר המל"א היינו דוקא בדנפישי איסורא וא"כ אף בנזיר כזית בכא"פ ולכך הקשו מ"ש נזיר משאר איסורין משא"כ לשיטת רש"י בפסחים דל"ג בדנפישי וס"ל בכ"מ המל"א הקו' הנ"ל מיושבת והתוס' דתי' לעיל דהך איבעי' דאוכל חרצן היינו שלכדה"נ צ"ל דמיירי דמפרש להדי' שלא אוכל שלכדה"נ דבסתם לא אמרי' על לשון אכילה דכוונתו לשלכדה"נ דלא מקרי אכילה רק מיירי דמפרש שלא אוכל חרצן שלכדה"נ רק מ"מ ל"ש אהתירא קא משתבע דהא עכ"פ אסור מדרבנן אך הספק הוא אולי נתכוין לח"ש וא"כ יש להתיר ע"י תערובות כנ"ל ובפרט בחרצן דאמרי' שם בגמ' להדי' דלא אכלי' לי' רק ע"י תערובות וא"ל הא אמרי' בנזיר המל"א ז"א דה"מ כדה"נ דאסור מה"ת אבל שכדה"נ דאינו רק מדרבנן בזה אין חילוק בין נזיר לשאר איסורין וטכע"ק ל"ש ג"כ בחרצן דלית בהו טעם כמבואר בגמ' וממילא דח"ש מותר לגמרי כמו יבש ביבש במקום דל"ש שאם יבשלם יתן טעם. ולפ"ז מיושב קו' הש"ך הנ"ל דודאי לדידן דפסקי' כשיטת הרמב"ם ור' חיים כהן דדוקא בכא"פ דאו' אבל יותר מכא"פ אפי' איסור בעלמא ליכא דל"א טכע"ק דאו' אלא בכא"פ וא"כ גבי ח"ש ע"י תערובות שפיר חל עליו איסור שבועה וא"כ לק"מ על הש"ע