דברי יהונתן פב

והש"ך הניח זאת בצ"ע עיי"ש. ונראה דהרב המגיד והפר"ח בסי' ק"ג מחולקים בדברי הרמב"ם גבי שקצים ורמשים הפגומים בעצמם כגון עכברים ויתושים וכיוצא אעפ"י שהסריחו אסורים מה"ת כיון דבלא"ה הם סרוחים בעצמן ואפ"ה אסרינהו רחמנא ואע"ג דאינן אלא עפרא בעלמא ע"כ ליכא לפלוגי בין סרוחין דידהו לסרוחי דאתי' מעלמא אבל המ"מ ס"ל דדוקא כשלא נפסלו מאכילת כלב אסורין אבל כשנפסלו מאכילת כלב אע"ג דבלא"ה הן פגומין בעצמן אפ"ה מותרין. ולכאורה נראה להביא ראי' לדברי המ"מ לפ"מ דפי' התוס' בדף כ"ד בד"ה אלא כדרבא דהא דקאמר אף אנן נמי תנינא מייתי ראי' דשייך לשון אכילה גבי נבילה מוסרחת דכמה שקו"ר איכא דלא חזי' לאכילה ומתני' סתמא קאמר שקצים ורמשים והשתא לשיטת הפר"ח עדיין קשה הא דקאמר במתני' שבועה שלא אוכל שקצים ורמשים חייב קשה גבי שקו"ר קו' הגמ' הן היכי משכחת לה ול"ל כתי' הש"ס דמיירי במוסרחת הא לשיטת הפר"ח אפי' במוסרחת אסור עכ"פ גבי שו"ר הפגומין בעצמן ובמתני' סתמא קאמר משמע דמיירי בכל גווני כמו שמביא ראי' אף אנן נמי תנינא כפי' התוס' וע"כ צ"ל כסברת המ"מ דדוקא כי לא פסלו מאכילת כלב אבל כשנפסלו מאכילת כלב מותרים א"כ שפיר משכחת הן גבי שקו"ר דהיינו שנפסלו מאכילת כלב וזהו לכאורה ראי' ברורה לסברת המ"מ ודלא כפר"ח. אמנם י"ל דצדקו דברי הפר"ח בהוכחה גמורה דק"ל להפר"ח קו' מהר"י בן לב אמ"ש תוס' וזה הפי' נראה יותר דלפי' קמא קשה הן המ"ל הא שפיר יכול לתרץ בנבילה מוסרחת כמו דמשני השתא כנ"ל וצ"ל דהנה התוס' ד"ה אלא הן המ"ל כתבו דאפי' ע"י כולל לא אמרי' דתיחול שבועה לבטל המצוה וקשי' לריצב"א דתני' בירושלמי שבועה שלא אוכל מצה ואכל מצה בליל פסח חייב אלמא דבאיסור כולל חייל שבועה לבטל את המצוה ותי' דהכא דוקא לא חיילא שבועה משום שהזכיר נבילה ונשבע עליו לאכלה אבל התם דלא מזכיר פסח חייל עליו שבועה ולפ"ז משכחת הן אפי' בדברים אסורים כשאומר סתם שאוכל עכ"ל וא"כ לק"מ אפר"ח דודאי איכא שקו"ר דלא פגומי' בעצמם כמו שאמרו עכברא דדברא עולה על שלחן מלכים וע"ז שייך שפיר הן במוסרחת כמו גבי נבילה וא"כ כשאמר סתם שבועה שאוכל שקו"ר ולא הזכיר בפרטות שקו"ר הפגומים בעצמם שפיר שייך הן ע"י כולל דשאר שקו"ר דלא פגומי' בעצמן דמותרים כשהן מוסרחים כיון דקאמר שקו"ר ולא הזכיר כלל האיסור לכך שייך שפיר כולל וחייל אפי' אדבר איסור כמו גבי שבועה שלא אוכל מצה ושפיר שייך הן כנ"ל רק כ"ז א"א כולל אבל אי לא אמרי' כולל עדיין לא מצינו הן גבי שקו"ר הפגומין בעצמן לפי שיטת הפר"ח א"כ לק"מ קו' מהריב"ל דשפיר כתבו לפי' קמא קשה הן המ"ל וליכא למימר בנבילה מוסרחת כנ"ל ז"א דבשלמא השתא בתר דמשני בכולל שפיר מצינו הן גבי שקו"ר הפגומין בעצמן ע"י כולל כנ"ל משא"כ בקו' הש"ס ר"י מ"ט לא אמר כר"ל והיינו דאם יאמר כר"ל יהא נמלט מאיזה צד הדוחק או שלא יצטרך לומר תי' הגמ' בנבילה מוסרחת או דלא יצטרך לומר כולל באיסור הבא מעצמו כדס"ל לר"ל וא"כ אי נימא דאף דיסבור כר"ל מ"מ בח"ש הואיל ואסור לר"י ד"ת לא משכחת הן רק בנבילה מוסרחת א"כ ניהו דמרווחנא בזה דא"צ לומר לר"י איסור כולל מ"מ עדיין קשה היכא משכחת הן גבי שקו"ר הפגומין בעצמן דבמוסרחת ל"ל כסברת הפר"ח דהא אפי' מוסרחת אסורין גבי פגומין בעצמן ול"ל ע"י כולל שאר שקו"ר דאין פוגמי' בעצמן כנ"ל דהא לפי סברא דהשתא ל"ה לו לומר לר"י כולל משא"כ לפי' שני של תוס' שפיר משכחת הן ולכך כ' התוס' שפיר דזה הפי' נראה יותר ול"ק קו' מהריב"ל דס"ל לתוס' כסברת הפר"ח והבן. ולפ"ז מיושב הכל דהנה לכאורה מאי מקשה התוס' דר"י לא יוכל לומר כר"ל משום דסבר ח"ש אסור מה"ת הא אמרי' בפסחים דמ"ג אמר ר"י כל איסורין שבתורה אין היתר מל"א חוץ מאיסורי נזיר ופריך והתנן המקפה של תרומה וכו' מאי לאו דאיכא כזית בכא"פ וכו' וכזית בכא"פ דאו' וכו' ופסק הרמב"ם בהל' מא"ס דכזית בכא"פ דאור' ואם נתערב ביותר מותר מה"ת והקשה כל המפורשים כי ליכא כזית בכא"פ אמאי מותר מה"ת הא עכ"פ ח"ש אסור מה"ת ותי' דה"מ ח"ש בעין אבל ח"ש ע"י תערובות מותר מה"ת אמנם כ"ז בח"ש מנבילה אבל בנשבע שלא לאכול ח"ש בזה פשוט דאפי' ע"י תערובות אסור כמו זית שלם מנבילה בכא"פ דמ"ש דהא בזה איכא לאו בח"ש וחוזר ח"ז לדינו של זית ופשוט. ולפ"ז מאי מקשה התוס' דהא ס"ל לר"י ח"ש אסור מה"ת הא מ"מ יש נ"מ בשבועתו כגון בנתערב ח"ז נבילה דלולא שבועתו הי' מותר מה"ת משא"כ ע"י שבועתו אסור כנ"ל ושפיר חל השבועה דל"ש כאן אין אחע"א דבעלמא ח"ש ע"י תערובות מותר וצ"ל דהנה התוס' כ' בפרק גה"נ דצ"ט ובע"ז דס"ז אהא דאמרי' דוקא דאיכא כזית בכא"פ אבל יתר מכא"פ מותר וקשה הא קיי"ל טכע"ק