דברי יהונתן פא

משה ממילא אין להקיש אליו שום נברא בעולם כמובן וזהו שיצאה בת קול ואמרה כתב יושר דברי אמת ובראשית ע"כ בשביל משה כנ"ל ואין דומה לו

דרושים לפסח

קח) ירושלמי דפסחים פ"ו ה"ה על שלשה דברים עלה הלל מבבל כתוב א' אומר שבעת ימים תאכל מצות וכתוב א' אומר ששת ימים תאכל מצות הא כיצד ששה מן החדש ושבעה מן הישן. טהור הוא יכול יפטור וילך לו ת"ל וטהרו הכהן. כתוב א' אומר וזבחת פסח לה' אלקיך צאן ובקר וכתוב א' אומר מן הכבשים ומן העזים תקחו הא כיצד צאן לפסח ובקר לחגיגה ודרש והסכים ועלה מבבל וקבל הלכה עכ"ל הירושלמי. ואין להאריך בתמיהות ד' הירושלמי הנ"ל דלמה דייקא בשביל הנך ג' דברים עלה מבבל. ונראה ליישב בהקדם הש"ס דשבועות במתני' דכ"ב ע"ב שבועה שלא אוכל ואכל נבילות וטריפות שו"ר חייב ור"ש פוטר ופריך הגמ' לקמן דכ"ג אמאי מושבע ועומד מהר סיני הוא ומשני ר"י בכולל וכו' ר"ל אמר אי אתה מיצא אלא במפרש חצי שיעור ואליבא וכו' בשלמא ר"י לא אמר כר"ל וכו' בשלמא לר"ל משכחת לה לאו והן אלא לר"י וכו' הן המ"ל אלא כדרבא וכו' ופי' התוס' דמשכחת לה בנבילה מוסרחת אמר ר"מ אף אנן נ"ת וכו' עיי"ש כל הסוגי' ובתוס' ד"ה דמוקי לה כד"ה הקשה לימא ה"ט דלא אמר כר"ל משום דר"י סובר ח"ש אסור מה"ת וכו' ועוד דמצי לאוקמי שלא כדה"נ וזה הפי' נראה יותר דלפי' קמא קשה דמ"מ היכא המ"ל כר"ל כיון דסובר ח"ש אסור מה"ת לא משכחת לה בלאו והן וכו' עכ"ל התוס' ועיין במהרש"ל וז"ל ועוד דמצי לאוקמי וכו' נ"ב וא"ל א"כ מ"ט דר"ש דפוטר היינו משום דמחייב בכל איסורים בכ"ש א"כ ה"ה דמחייב שלא כדה"נ עיי"ש והמהרש"א ומהר"י בן לב תמהו עליו דהוא נגד הסברא וגמרא דהא ר"י גופא ס"ל ח"ש אסור מה"ת ואפ"ה ס"ל כל איסורין שבתורה און לוקין עליהן אלא כדה"נ ועוד דא"כ הא דקאמר הש"ס ר"י לא אמר כר"ל קאי אשלא כדה"נ וא"כ מאי קאמר הש"ס דמוקי לה כד"ה והא כל בשלא כדה"נ לא פליגי ר"ע ורבנן כלל אלא לענין שבועה אמשהו אבל לענין שלא כדה"נ לא הוזכר כלל בפלוגתייהו ועוד הקשו לפ"מ דכתבו דהאי פי' ניחא טפי דלפי' קמא קשה הן היכי משכחת לה לר"י הא שפיר יוכל לומר דמשכחת לי' בנבילה מוסרחת דהא דמשני בכולל הוכרח ג"כ לומר במוסרחת וא"כ הול"ל נמי בח"ש אע"ג דאסור מה"ת מ"מ משכחת לה בנבילה מוסרחת ועיי"ש שרצה מהרש"ל ליישב דדוקא לר"י דמוקי בכולל שפיר יכול לאוקמי בנבילה מוסרחת אבל לר"ל הוי סתמא דמתני' בלא כולל אלא בנשבע אנבילה לחוד וכמ"ש התוס' בד"ה אלא כדרבא דהקשה כיון דנבילה מוסרחת הוי בכלל נבילה בלא כולל דברים המותרים א"ש וכו' וי"ל דלא משמע סרוח בכלל נבילה אלא כשכולל עמהם דברים המותרים וכו' עיי"ש וא"כ ה"נ הן לא משכחת לה בלא כולל דל"א דנשבע אנבילה מוסרחת אי לאו בכולל כמ"ש התוס' אבל באמת ז"א דמנ"ל זה דהתוס' לא כתבו אלא גבי שבועה שלא אוכל וא"כ אי לא נשבע אדבר היתר לא אמרי' דנשבע אמיסרחת דמסתמא לא משתבע אדבר היתר כלל שלא לאכלו אבל כשכולל בפי' דברים המותרים הרי חזינן דגלי' דעתי' אדבר היתר אז אמרי' נמי דנשבע גם אנבילה מוסרחת משא"כ לגבי הן דהיינו שבועה שאוכל א"כ מסתמא אמרי' דנשבע אדבר היתר יותר מדבר איסור דאטו ברשיעי עסקינן דישבע לאכול דבר איסור וא"כ אף בלא כולל אמרי' מסתמא נשבע לאכול מוסרחת דהוא נמי דבר היתר ודברי מהרש"ל אינם מובנים לי. אמנם נראה ליישב הכל בחדא מחתא איברא דגוף ד' התוס' דמתרצי דמיירי בשלא כדה"נ קשה דעדיין לשון הש"ס מגומגם דקאמר בשלמא ר"י לא אמר כר"ל וכו' הא ר"ל לא הזכיר כלל מדרך הנאתן רק סתם ח"ש וביותר יש לתמוה לעיל דכ"ב ע"ב דבעי ר"א נזיר שאמר שבועה שלא אוכל חרצן בכמה וכו' כי קא משתבע אהתירא קמשתבע ודעתו אמשהו וכו' וכ' התוס' ד"ה אהתירא וכו' אפי' לר"י דאמר ח"ש אסור מה"ת וכו' א"נ וכו' כגון להנות שלא כדה"נ עכ"ל ודבריהם תמוהים דהא דקאמר הש"ס בכמה משמע דאיבעי' הוא אהתירא דמשהו ולא אשלא כדה"נ כלל כמו שמסיים הגמ' או דילמא אין אכילה בפחות מכזית דאל"כ הו"ל לסיים א"ד סתם אכילה כדרך הנאתן. ונראה ליישב כ"ז ויתורץ בזה גם קו' התוס' שם אמאי איבעי' לי' לר"א בנזיר ולא בכל דם בשבועה שלא אוכל חלב ונבילה מי אמרי' אהתירא קא משתבע וכו' ואמאי קאמר דוקא בנזיר וגם מוטל עלינו ליישב קו' הש"ך בהל' נדרים סי' רל"ח דפסקי' שם האומר שבועה שלא אוכל ח"ש איסור חל עליו השבועה ואח"כ פוסק האומר שבועה שלא אוכל איסור דרבנן לא חל עליו השבועה הרי דלא חל שבועה אפילו על איסור דרבנן ומכ"ש בח"ש דאסור מה"ת