דברי יהונתן עט

דהיכא שיש שם בעלים עליו ל"ב כלל רק בתרומה הקילו א"כ מנ"ל דבתרומה בטעם גרידא בעי' ק"א הא בחולין בעלמא אפי' באלף ל"ב ממון של חבירו ומ"מ בטעם חד בתרי בטל דטעם לאו שם בעלים עליו כמש"ל מכ"ש בתרומה דהקילה התורה בגוף הדבר דא"צ רק ק"א אף ששם בעלים עליו מהכ"ת נימא דטעם לא יבטל בתרי ומהכ"ת להחמיר בתרומה מבחולין מה דחזינן דהתורה הקילה בתרומה. ומעתה יבואר הא דקאמר אחיכו עלי' דלדידי' דשם בעלים ל"ב מ"ש תרומה דבטל בק"א ול"ל דבתרומה גזה"כ דליבטל דא"כ בטעמא אמאי בעי ק"א הא לא אמרה תורה להחמיר בתרומה כנ"ל וזהו אומרו מ"ש חטין בשעורין דלא אמר ר"ל מבשא"מ והיינו כמש"ל דמבשא"מ ע"כ בטעמא דאל"כ הא אפשר לברר וטעמא בטל ול"ש שם בעלים א"כ ל"ל גזה"כ דא"כ אמאי בעי בטעמא ק"א רק דילמא תאמר טעם אחר בתרומה דהוי כמו נפל א' לים כיון דצריך להרים ול"ק תינח ביבש לח בלח מא"ל ז"א דהא בלח ל"ש במציאות לר"י כנ"ל וע"ז קאמר נהי דלר"י ל"ב לרבנן מבטל בטיל וא"כ לרבנן איתא במציאות לח בלח בתרומה ול"ש היתרא דנפל א' לים ואמאי בטל הא הוי שם בעלים וע"כ צ"ל דאף שם בעלים בטל ומדרבנן נשמע לר"י ומש"ה שפיר אחיכו עלי' ודו"ק. ולבאר הא דשאלו לו דוקא כי סליק יתבאר עפ"מ דאי' בגמ' ב"מ דנ"ב התרומה והביכורים עולים בק"א משא"כ במעשר דבטל ברובא ופריך והא הוי דשיל"מ ומשני דמיירי שיצא חוץ לירושלים ופריך ונהדר ונעיילה דנפל מחיצות וקשה לפמ"ש רש"י בחולין דהא דתרומה עולה בק"א היינו אפי' מבשא"מ א"כ למה להש"ס לדחוק דנפל מחיצות לוקמי בפשיטות הא דתנן משא"כ במעשר דבטיל ברובא היינו כשנתערב מבא"מ דבזה בטיל דשיל"מ אבל תרומה וביכורים אפי' בא"מ צריך ק"א וכן קשה לפמ"ש מהרש"א דבטעם ל"א דשיל"מ ל"ב ואלו בתרומה וביכורים אפי' בטעם צריך ק"א א"כ לוקמי הגמ' בטעם גרידא דתרומה צריך ק"א ומעשר בטיל ברובא וצ"ל כשיטת הרי"ף דאף בא"מ ל"ב דשיל"מ. והנה הא דקאמר דנפל מחיצות פי' באספ"ז דס"ל קדושה ראשונה לא קידשה לעת"ל דאל"כ אף בחורבן בקדושתו קיימי והנה איתא בגמ' כתובות דק"י העולה מבבל לא"י עובר בעשה דכתיב בבלה יבואו ושמה יהיו וא"א קדושת יהושע בטלה אבל קדושת עזרא ל"ב א"כ אין לדמות גלות שני' לראשונה דקדושת יהושע בטלה וע"כ אסור לעלות מבבל לא"י לקיים מצות התלויות בארץ דהא בטלה קדושתה משא"כ גלות שני דקדושת עזרא לא נתבטל א"כ ודאי מותר לעלות ולקיים המצות הנוהגת בארץ ועל דבר זה נתאוה משה לכנוס לא"י וא"ש כי סליק ר' אבא קשה הא עובר בעשה וצ"ל דס"ל קדושה ראשונה קידשה לעת"ל א"כ נסתר תי' הגמ' דנפל מחיצות דאעפ"כ בקדושתה קיימי וצריך לתרץ כתי' הנ"ל דאיירי במבא"מ ודשיל"מ בטיל בא"מ וע"כ הקשה שפיר וליבטל מים ומלח לגבי עיסה וא"ל דהוי דשיל"מ דהא בטיל בשא"מ וכמ"ש התוס' ובלא זה דסליק ר"א הייתי אומר דקדושה בטלה לעת"ל וכתי' הש"ס דנפל מחיצות ולא מוכח דדשיל"מ בטל בא"מ ודו"ק היטב

ועתה נבא לבאר השאלה יבמה שרקקה דם דהנה הרמב"ם כ' בהלכות איסורי ביאה דילפי' דאזלי' בתר חזקה מדכתיב מכה אביו ואמו מות יומת דילמא לאו אביו הוא אלא ש"מ דאזלי' בתר חזקה ותמהו עליו דהרי בחולין די"א ילפי' מזה דאזלי' בתר רובא וחזקה מקרא אחרינא נפקא ועל הגמ' ל"ק מנ"ל מהכא דאזלי' ב"ר דילמא אזלי' בתר חזקה די"ל כמ"ש התוס' שם דאכתי לא ידע מחזקה אמנם להיפוך קשה מנ"ל דאזלי' בתר חזקה דילמא הטעם במכה אביו דחייב מיתה משום רוב. ונראה דאיתא בספרי מות יומת להורות מיתה ממש דאי ל"ה כתוב רק יומת ה"א בממון כדכתיב וגם בעליו יומת ודרשינן ממון כך כתיב מות יומת. וקשה למ"ל מות יומת הא בלא"ה לא נטעה לומר ממון דא"כ יקשה דילמא לאו אביו הוא וא"ל דאזלי' ב"ר הא אין הולכין בממון אחה"ר וצ"ל דהא מכח חזקה דחזקה מהני בממון ושפיר פסק הרמב"ם. והנה יש לדקדק דאי נימא דגם בב"ד של שלשה צריך אתך בדומין לך א"כ גם טריפה פסול לדון דבעי' דומי' דמשה דהוי כשר וכה"ג אמרי' בע"ז גבי נח אתך בדומה לך ולפ"ז קשה איך ידונו שלשה בדין להוציא ממון דילמא חד מינייהו טריפה ופסול לדין וא"ל דאזלי' ב"ר דהא אין הולכין בממון אחה"ר וחזקה ל"ש הכא כמ"ש התוס' בחולין די"א דהוי חזקה שלא נתבררה. אך י"ל דהא דא"ה בממון אחה"ר היינו אם טוען המוחזק ברי אז יכול לומר קים לי בנפשאי שאני מן המיעוט אבל אי טוען שמא שפיר מוציאין מיד המוחזק ע"פ הרוב ומיושב קו' הנ"ל דהכא הוי שמא. והנה בחולין דקל"ד אמרי' חורי הנמלים שלאחר הקוצרים וכו' ר"מ אומר הכל לעניים שספק לקט לקט ואמרי' הטעם בגמ' דכתיב עני ורש הצדיקו צדק משלך ותן לו והקשה המרדכי בסוף חולין ניזל בתר רובא