דברי יהונתן עח

אי ממונא ל"ב גם איסור תחומין ל"ב דשם בעלים עליו עיי"ש בתוס' א"כ אכתי תקשה אמאי לא קאמר להו מחטין ושעורין דא"נ דמין בשא"מ בטל באיסורא הכא דדמי לממונא כמ"ש התוס' לא פקע שם בעלים מיני' עיי"ש. ונראה דחדא מתי' בחברתה דאי' ביבמות דפ"ב בתוס' ד"ה ר"י לטעמי' דהכא ל"ל חטין בשעורין ממש דהו"ל יבש ביבש וגם ר"י מודה דבטל וקמח בקמח הוי מב"מ לרבא דאזיל בתר שמא רק דמיירי ביבש ביבש רותחין ונותנין טעם ולפ"ז מיושב קושי' מהרש"א דכבר נודע מ"ש כל הפוסקים דביבש ביבש ל"ש ביטול בא"מ משום דאפשר לברר האיסור ולפ"ז שפיר קאמר הכא דבטל דגבי טעם ל"ש למימר דיש לו דין ממון ושם בעלים עליו דעל הטעם לא נקרא שם בעלים וא"כ ל"ה רק איסור גרידא וזהו שפיר בטל ולפ"ז אזדי לה קו' מהרש"ל דודאי אי מברר התערובות ולא נשאר רק טעם ל"ש קו' מהרש"א כנ"ל אבל בשאי אפשר לברר אזי קו' מהרש"א במ"ע דאף בא"מ ל"ב וא"כ מים ומלח דא"א לברר מתוך העיסה לכך אף בא"מ ל"ב כקו' מהרש"א דהוי ממונא וא"ש. אך עדיין קשה קו' מהרש"א בהא דקאמר מב"מ לרבנן מיבטל בטל הא מב"מ א"א לברר התערובות וא"כ כמו דלענין ממון ל"ב ה"ה לענין איסור. ונראה דלכאורה קשה לפ"מ דאמרי' בחולין פג"ה דאע"ג דלר"י מב"מ ל"ב מ"מ ציר בטל במינו ופי' התוס' משום דהוי רק איסור דרבנן ומודה ר"י דבטל וקשה איך קאמר כאן דלר"י ל"ב אין לך דרבנן יותר מזה במים ומלח שיהי' כרגליו. ונראה דקשה עוד דאי נימא דהיכי דשם בעלים עליו ל"ב א"כ למה יהא תרומה בטל בק"א אפי' של כהן בישראל הא היכי דשם בעלים עליו ל"ב ואין לך שם בעלים גדול מזה בתרומה של כהן והוא נכסי כהן לקנות בו עבדים ושפחות וזה מקרי יותר שם בעלים ממים ומלח דהוא בשאלה או במתנה ופקע שם בעלים מגוף הדבר. ונראה ליישב דכעין קושי' זו הקשה התוס' ביבמות דפ"ב אהא דאי' חתיכה של חטאת שנתערבה בחולין ס"ל לר"א דהוי דשיל"מ ולבסוף מסיק דל"ה דשיל"מ כיון דעל כהן לא נאסר מעולם והקשה בתוס' ד"ה משום להס"ד הא תרומה עולה בק"א ואמאי הא הוי דשיל"מ. ונראה לתרץ עפ"מ דאי' בש"ס זבחים דע"ד כל הזבחים שנתערבו וכו' ונפל א' לים הותרו כולן ופריך הגמ' מהא דתנן כל הזבחים שנתערבו כו' כולם ימותו ואמאי כיון דמת א' מהם הותרו כולן ומשני מתני' דלא כהאי תנא ופי' הבה"ז אע"ג דבעי' נפל מעצמו ולא בכוונה וכאן ימותו בכוונה כמ"ש תוס' מ"מ כיון דברשות ב"ד נעשה הדין שוה כמו בנפל מעצמו ולפ"ז כיון דברשות ב"ד הוי כמו נפל מעצמו ה"ה בתרומה דברשות חכמים הוא דצריך להרים א' וליתנו לכהן א"כ היינו נפל והותרו כולן אף דהוי דשיל"מ כמבואר בסי' ק"י ביו"ד אע"ג דבעלמא ס"ל היכא דאותו דבר שפירש הוא בעולם לא אמרי' הותרו כולן הא הטעם מבואר כיון דצריכין אנו לדון אף על אותו חתיכה אם אסור או מותר ומאי חזית לכך כולן אסורין וזה ל"ש כאן בסאה שצריך להרים דודאי דין תרומה עליו כמבואר במשנה וא"צ לדון עליו כלל ומש"ה הוי כנפל והותרו אחרים. ונראה דהתוס' שהקשה כן אזלי לשיטתם שכתבו בזבחים הטעם דהותרו כולן משום דהוי ס"ס ספק האיסור נפל ואת"ל היתר נפל דילמא הך דאכל לאו דאיסורא אכן גבי דשיל"מ ס"ל לתוס' כרבינו שמחה דל"מ ס"ס ולכך הקשה התוס' שפיר דאף בנפל א' לים לא הותרו כולן כיון דס"ס אסור בדשיל"מ אבל לפ"מ דקיי"ל בש"ע יו"ד סי' ק"י דאף בדשיל"מ מהני ס"ס לק"מ ולפ"ז מיושב גם מ"ש למעלה איך בטל תרומה בק"א והא שם בעלים עליו ולהנ"ל מיושב דמה בכך וכי זה חמור משאר איסורין בדברים חשובים דאינם בטלים ומ"מ בנפל א' הותרו גם זה כמוהם כיון דמרים א' מהם הותרו כולן דהו"ל ס"ס כמש"ל. אמנם קשה הא תרומה בטל אפי' בלח בלח בק"א וזה מבואר בכל הפוסקים דבלח בלח אינו מועיל אם נפל א' לים א"כ למה בטל אך לר"י ליכא מציאות דתרומה יעלה בק"א בלח בלח דהא דצריך לתרומה ק"א היינו מב"מ ולר"י מב"מ ל"ב בלח בלח ואי אתה מוצא דתרומה יעלה בק"א רק ביבש ביבש ושפיר י"ל תי' הנ"ל אך לרבנן דס"ל מב"מ אפי' בלח בטל א"כ תרומה עולה בק"א אפי' לח בלח קשה הא שם בעלים עליו ול"ל דהוי כנפל א' לים ז"א דבלח ל"מ נפל וצ"ל דלא ס"ל הך סברא דשם בעלים עליו א"כ מדרבנן נשמע לר"י דבזה לא יחלקו רבנן ור"י. אך י"ל תי' אחר לפמ"ש רש"י דהך דרשא דדריש בספרי את מקדשו ממנו דתרומה עולה בק"א הוא דרשא גמורה א"כ י"ל דבאמת הוא שורת הדין דלא תבטל דשם בעלים עלי' רק גזה"כ דליבטל אך בזה יש לפקפק לפמ"ש התוס' בפ' גה"נ דאף טעם תרומה גרידא בחולין צריך ק"א מנ"ל זה בשלמא אם באה התורה להחמיר בתרומה מבחולין דבחולין חד בתרי בטל ובתרומה בק"א שפיר י"ל כי היכי דהחמירו לענין עיקר ה"נ החמירו לענין טעם משא"כ א"א שהתורה באה להקל בתרומה מבחולין