דברי יהונתן עז

דכ"ז ע"ב אלו הן הקרובים וכו' אר"י זו משנת ר"ע אבל משנה ראשונה דודו וב"ד וכל הראוי ליורשו ופי' רש"י דכשר לעדות לבן אחותו מה"ת דאינו ראוי ליורשו אבל איפכא בן אחותו פסול להעיד דיש מציאות ליורשו דאחותו יורש לאביו והוא יורש לאמו וא"כ י"ל דהרגו איש את אחיו היינו אחיו מאמו ובן היינו בן בתו דאינו במציאות כלל ליורשו וע"כ כשר להעיד מכח משנה ראשונה ולא מוכרח דינו של הרמב"ם. אמנם לפמ"ש בילקוט בשם ספרי פ' ברכה דאחיו היינו אחי אמו דאינו רוצה לפרש אחיו מאמו דאין קרוי' אחוה א"כ ע"כ צ"ל דינו של הרמב"ם. והנה המפורשים הקשו למה נאמר בפ' כי תשא מלאו ידכם בבנו ובאחיו ולא הזכיר אביו כמ"ש בזאת הברכה האומר לאביו לא ראיתיו. ונראה ע"פ מה דאי' בתרגום על האומר לאביו לא ראיתיו לא חס ולא רחום והוא תמוה. ונראה להמתיק לשונו עפ"מ דאי' במכות ד"ה ע"פ שנים עדים או שלשה להקיש ג' לב' מה ב' נמצא א' מהן קרוב או פסול עדותן בטלה אף ג' כן והקשה התוס' א"כ לא יהרג אדם לעולם דיבואו הקרובים ויאמרו לאסהודי קאתינא ותי' הש"ך בחו"מ סי' ל"ו דלא נחשדו קרובים ע"ז וא"כ זה כוונת התרגום כי בודאי לא הרגו בפועל ממש את אביהם רק הפי' לא ראיתיו לא חס ולא רחום דאם הי' רוצים לחוס הי' יכולים לפוטרו בבואם לב"ד ויאמרו אף אני ראיתי והוי עד וזה שאמר לא ראיתיו דבראי' לחוד הי' יכולים להצילו והם לא חסו להצילם אבל ודאי לא הרגו בפועל. אך כ"ז א"א דלא כהרמב"ם רק דהיכא דראוי ליורשו פסול להעיד אפי' קרובי אם ולכך קאמר שפיר דל"ה חם עליו דאם הי' רוצה לומר דגם הוא ראה הי' יכול לפטרו אבל א"א כשיטת הרמב"ם דקרובי אם כשרים א"א לפרש כן דאפי' אם באו להעיד הי' ממיתין אותו דהא כשר להעיד דהא מיירי באבי אמו והוא קרובי אם וע"כ צ"ל דגם משבט לוי עבדו את העגל ואביו פי' כפשוטו אביו ממש וא"כ פסול הוא מה"ת. ולפ"ז מיושב קו' מהרש"א דמפסוק פ' כי תשא מלאו ידכם כו' לא רצה להקשות דידע דיש לתרץ בנו בן בתו ואחיו ס"ל אחי אמו כפי' הספרי ואף דראוי ליורשו כשר כשיטת הרמב"ם אבל אחיו מן האם ל"ה ס"ל ולכך מקשה מפסוק האומר לאביו ולאמו לא ראיתיו וע"כ צ"ל כפי' התרגום דלא חס דאל"כ קשה קושי' המפורשים הנ"ל ומעתה קשה ממ"נ אי כשיטת הרמב"ם דקרובי אם כשרים להעיד ע"כ צ"ל אביו ממש כנ"ל וקשה מאביו ואי דלא כשיטת הרמב"ם קשה מאחיו וליכא לאוקמי באחי אמו דהא ראוי ליורשו ופסול להעיד ואיך המיתו אותם כיון דלא יכלו להתרות בהם וע"ז משני לעולם דלא כשי' הרמב"ם ואביו היינו אבי אמו ואחיו היינו אחיו מן האם כפי' שלנו ושפיר יתכן לאביו לא ראיתיו דבראו הי' יכול להציל וגם שפיר יכול להתרות ולהעיד באחיו כיון דאינו יורשו כמשנה ראשונה ומיושב לנכון קושי' המהרש"א. והנה כבר עמדו המפורשים בזה דלמה בעדים ובהתראה בסייף ולא בסקילה כדין עע"ז ותי' הרמב"ן דדינם כעיר הנדחת ורש"י תי' דעדיין לא נאמרו ד"נ והי' דינם כבני נח ולפ"ז ל"ק מן נקטע יד העדים דגבי ב"נ לא נאמר דין זה ועדיין הי' דגם כב"נ ולפ"ז הא דאמר יתרו למשה ונשאו אתך בדומין לך בלי מום קאי על ב"ד של שלשה דהא של כ"ג ל"ה באותו זמן דדינם כב"נ ול"ה דנין ד"נ וזהו כוונת השאלה הנ"ל דאי' בגמ' מי כתיב וחלצה ביד וכו' והקשה התוס' הא משמעות וחלצה נמי משמע ביד ונראה לתרץ דאי לא כתיב בפי' ה"א דל"ב קרא כדכתיב לכך צריך לכתוב וחלצה ביד וזהו ששאלו ללוי גידמת מהו שתחלוץ וצ"ל דל"ב קרא כדכתיב ואף בלא יד כשר לחליצה ואי ל"ב קרא כדכתיב נמצא דבשאר מיתות נקטע יד העדים פטור כמו שהוכחתי מכח קושי' מהרש"ל הנ"ל דהואיל דל"ב קרא כדכתיב איצטרך בנרצח תרי קראי כנ"ל א"כ קשה האיך הרגו שבט לוי את אחיהם הא לא יכולים להתרות ולקיים יד העדים תהי' בו בראשונה וצ"ל דאז הי' הכל דין ב"נ א"כ פסול אתה לדון דמוכח מדכתיב אתך דאף בב"ד של ג' נמי בעי מנוקה מכל מום ואתה בע"מ דלוי איטלע ודו"ק

ולבאר השאלה הב' יבמה שרוקקה דם י"ל בהקדם גמ' דביצה דל"ח ע"ב כי סליק ר' אבא אשכחינהו לרבנן דמיבעי' להו ולבטל מים לגבי עיסה לענין תחומין א"ל ר"א הרי שנתערב לו קב חטין בעשרה קבין של חברו יאכל הלה וחדי אחיכו עלי' וכו' א"ר אושעיא שפיר עבדו דאחיכו עלי' מ"ש חטין בשעורין דלא קאמר להו דהו"ל מין בשא"מ ובטיל חטין בחטין נמי נהי דלר"י לא בטל לרבנן מיבטל בטיל, ויש לדקדק למה שאלו שאלה זאת דוקא כי סליק ר' אבא. ונראה בהקדם לתרץ קושי' מהרש"ל וקו' המהרש"א דהמהרש"ל הקשה מאי קאמר הש"ס מב"מ נמי לרבנן מיבטל בטל למ"ל שפת יתר הא מים ומלת לגבי קמח הוי מבא"מ. והמהרש"א הקשה לפמ"ש התוס' דלכך לא הקשה בעלמא דאמרי' חד בתרי בטל דפשיטא דלא דמי איסורא לממונא אלא הכא באיסור תחומין