דברי יהונתן עו

ענין אחר דאם א"א להמיתו בסקילה יכול להמיתו בסייף ומה ענין זה לשני כתובים דעלמא שהם דברים הדומים. ונראה ליישב כ"ז עפ"מ דאי' במרדכי דנרצח אם אינו טריפה יכול להעיד על הרוצח והביא המ"א בספרו זית רענן דכן דריש בספרי הובא בילקוט פ' מסעי מפסוק ועד אפי' בעל דין וקשה האיך אפשר להעיד דכ"ז שהוא חי אינו יכול להמית הרוצח דילמא לא ימות ולאחר מיתה נמי אין אנו יכולים להמית הרוצח דבעינן יד העדים תהי' בו בראשונה להמיתו וליכא דע"א דהוא הנרצח כבר מת וכבר הוכיחו המפורשים מן גמ' ורמב"ם דבעי' שלא יהא נקטע שום יד מעדים אפי' מעד א' אך י"ל דהפסוק יד העדים וכו' כתיב גבי סקילה דהוא חמור ושם הוא דבעי' יד העדים בראשונה אבל לא בשאר מיתות הקלות אך קשה א"כ למה אמר שמואל נקטע יד העדים פטור דמשמע דפטור לגמרי הול"ל דפטור מסקילה דבעי' יד העדים וכו' אלא נידון במיתה אחרת דל"ב יד העדים אך א"א דבעי' דוקא קרא כדכתיב דדוקא בסקילה א"כ כיון דא"א לסקול אותו לא מצי להרוג אותו בשאר מיתות. ומעתה יש לפרש קושי' הגמ' דודאי דאין לדמות הך דא"י להמיתו בכל מיתות להך דנקטע יד העדים כמש"ל רק דקושי' הגמ' סמיך אהך פסוק ועד אפי' נרצח מעיד כנ"ל ומזה מוכח דל"ב יד העדים וליכא למימר סקילה שאני דהא פטור לגמרי משמע ול"ל דאם א"א לסקלו דפטור לגמרי דז"א דהא תני' מות יומת אם א"א יכול להמיתו וכו' וא"כ למה אמר שמואל דפטור לגמרי ומיושב קו' הראשונה שהקשיתי וע"ז משני שאני רוצח וכו' ולכך ממיתין אותו אפי' נקטע יד העדים וא"ש הא דנרצח יכול להעיד אבל זה דיכול להמיתו בכ"מ הדין שוה בכל ארבע מיתות ב"ד וע"ז פריך ונילוף מיני' ר"ל דאף בסקילה אם נקטע יד העדים יהא נהרג ומשני משום דהוי רוצח וגוה"ד שני כתובים הב"כ והשתא א"ש דהוי ב' כתובים שוים כמו דבגואל הדם מעמידין אחר להמיתו ה"ה בעדים הכא דהוי כמו גוה"ד כמ"ש הרמב"ן ולכך אם א"א להמיתו ממיתין אותו אחרים ולפ"ז נמצא דבכל ד' מיתות ממיתין אותו בכל מיתה אם א"א להמיתו באותו מיתה הכתובה בו ולענין נקטע יד העדים בכל מיתות פטור זולת רוצח חייב והן הן דברי הרמב"ם בצורתו ומכוונת להלכה. ועפ"ז מיושב גם קו' המהרש"ל שהקשה אהא דפריך הגמ' ומי לא בעי קרא כדכתיב והא תני' וכו' והקשה האיך מוכח הכא דל"ב קרא כדכתיב הלא שמואל בפירוש אמר פטור משום דבעי' יד העדים ורוצה לדחוק דפריך על הס"ד דמקשן שלפניו ולפי האמור א"ש דקושי' הגמ' סובב והולך למ"ל מות יומת דבלא"ה ידעי' דאם א"א יכול להמיתו וכו' דאל"כ האיך אפשר דנרצח יכול להעיד על הרוצח הא בעי' יד העדים אע"כ צ"ל דבעי קרא דל"ת נקטע יד העדים בכ"מ חייב ול"ב קרא כדכתיב ואין רוצח שאני דאי בעי' קרא כדכתיב א"כ מהכ"ת לטעות בכ"מ לומר נקטע יד העדים חייב יותר מסתבר לומר רוצח שאני א"ו דל"ב קרא כדכתיב ושפיר יש לטעות דבכ"מ יהא חייב לכך איצטרך מות יומת לגלות דרק ברוצח הדין כן וע"ז פריך ומי ל"ב קרא כדכתיב והא תני' וכו'. ומעתה א"ש המדרש הנ"ל דהמדרש ס"ל כמ"ש לעיל דבסקילה הוא דבעי' יד העדים ולא בשאר מיתות ומשה העיד שמים וארץ שתהא יד העדים בראשונה כמ"ש רש"י בחומש וקשה הא ל"ב קרא כדכתיב בשאר מיתות שבתורה וע"ז מתרץ המדרש האזינו השמים על שעבדו לשמים דהיינו ע"ז דהוא סקילה ובסקילה שפיר בעי' יד העדים ושפיר העיד שמים וארץ ודו"ק

ולבאר מאמר הירושלמי הנ"ל נקדים עוד מה דאי' במס' יומא דס"ו שבט לוי לא עבדו את העגל דכתיב ויאספו אליו כל בני לוי ופריך הגמ' הא כתיב האומר לאביו ולאמו לא ראיתיו ואת אחיו לא הכיר וכו' ומשני אביו אבי אמו בנו בן בתו אחיו אחיו מאמו ע"כ והקשה המהרש"א למה לא מקשה מפסוק הקודם בפ' כי תשא ויאמר משה מלאו ידכם איש בבנו ובאחיו. ונראה בהקדם לתרץ ד' הרמב"ם דפסק קרובי אם כשרים להעיד ד"ת והקשו עליו מנ"ל זה והנה לכאורה יש להביא ראי' לזה מהא דאי' בגמ' שם הני דעבדו את העגל בעדים ובהתראה מיתתן בסייף והאחרים במיתה בי"ש. וקשה האיך הרגו בני לוי בסייף מי הי' עדים שהתרו אותן דא"ל דהי' עדים אחרים קשה למה לא. הרגו אותן העדים אחרים הלא כתיב יד העדים תהי' בו בראשונה ואם העדים אחרים לא רצו להרוג א"כ אף שבט לוי ל"ה יכולים להרוג דבעי' יד העדים וכו' ואי דבאמת העדים אחרים שלחו ידם להרוג רק שלא מתו באותו מיתה ולכך באו שבט לוי וגמרו כדתנן בסנהדרין דמ"ה עיי"ש א"כ מה רבותא דשבט לוי אילו ל"ה הורגים הי' העדים אחרים גמרו מיתתם וע"כ צ"ל דשבט לוי הן הן העדים והם המיתו אותם קשה הלא המה פסולים מחמת קורבא אלא ע"כ מוכח דינו דהרמב"ם דקרובי אם כשרים להעיד מה"ת. אמנם יש לסתור דתנן בסנהדרין