דברי יהונתן עה

ישראל מוזהרין על השבועה לכך הביא המדרש אברהם הציב שבע כבשות הצאן לעד ומזה מוכח דב"נ מוזהר על השבועה כנ"ל ודו"ק היטב

קה) בילקוט האזינו השמים על שעבדו לשמים ותשמע הארץ על שעבדו לארץ כדכתיב וכו'. וזה תמוה. ונראה לתרץ בטו"ט ובתחלה נבא לתרץ דברי הירושלמי יבמות פ"ב הלכה ו' בני סימאי אתי' לקמי' דרבי אמרו לי' הב לן בר נש דדאין לנו ודעביד לנו כל צורכנא יהיב להו לוי אתקינו לי' בימה וקמבעי' לי' גידמת במה חולצת לא הוי בידי' הדר קמיבעי' לי' יבמה שרקקה דם מהו ל"ה בידי' הדר קמבע"ל מ"ד ואת הרשום בכתב אמת אם אמת למה רשום ואם רשים למה אמת ל"ה בידי' (וכן איתא בש"ס דילן יבמות דק"ה בקצת שינוי) ולהבין למה שאלו דוקא הני תלתא שאלות נקדים מה דאי' בסנהדרין דף ל"ו ע"ב דסנהדרין צריכין להיות מיוחסין דכתיב כולך יפה רעיתי ומים אין בך ופריך הגמ' דילמא מום ממש ומשני דכתיב ונשאו אתך בדומין לך. והקשה התוס' למ"ל כולך יפה רעיתי וא"ל דה"א דמשה הי' בע"מ הא מדפריך במס' בכורות א"כ עשיתו למשה בע"מ משמע דפשיטא לה דמשה ל"ה בע"מ. ולכאורה אינו מובן קו' התוס' דודאי לילא הפסיק כולך יפה וכו' ה"א דמשה הי' בע"מ יהא דפריך א"כ עשיתו למשה בע"מ היינו לפי האמת דכתיב כולך יפה וכו' ומשה הי' בסנהדרין ע"כ דמשה ל"ה ה בע"מ דכיון דסנהדרין צריכין להיות בלי מים וצ"ל דהתוס' הקשו לאותו דעה דמשה שימש כל ארבעים שנה במדבר ק בכהונה גדולה ושפיר קשה למ"ל קרא דכולך יפה וכו' דבלא"ה מוכח דמשה ל"ה בע"מ דהרי הי' כ"ג. אמנם נראה דלק"מ קו' התוס' דאיתא במס' יבמות דק"א מצות חליצה בג' הדיוטות מדכתיב לעיני הזקנים פרט לסומא וא"א דצריכין להיות סנהדרין הא בלא"ה פסול במומין יש להקשות מנ"ל דסגי בהדיוטות דילמא צריכין להיות דוקא סמוכין רק דא"צ להיות ב"ד של כ"ג וב"ד של שלשה ודאי אין מים פוסל בהן א"ו דס"ל לגמ' דאף ב"ד של ג' אין רשאין להיות בע"מ מדכתיב כולך יפה כי' ולפ"ז מיושב קו' התוס' דקרא אתי להורות דאף ב"ד של ג' סמוכים צריכים להיות בלי מום וזה ל"מ ליליף מן ונשאו אתך דהוא הי' בב"ד הגדול. ובזה מיושב קי' העולם אהא דאיתא בזבחים דק"א מי ראה נגע מרים א"ת משה זר הי' אהרן קרוב הי' ומקשים העולם דהו"ל לגמ' לומר סתם משה ואהרן קרובים היו ועפ"י הנ"ל א"ש דלכאורה קשה גבי נגעים כתיב לכל מראה עיני הכהן פרט לסומא למ"ל קרא הא איתקש נגעים לריבין (סנהדרין דל"ד) וד"ת אין ריבין בלי סמוכים וסמוכים פסולים במומין כמו שהוכחתי ממ"ש קו' התוס' וא"כ ה"ה לנגעים וע"כ דההיקש ליתא וא"כ בנגעים קרובים כשרים וזהו כוונת הגמ' דהביא משה זר הי' דאי הוי אמר משה ואהרן קרובים היו ה"א דמשה כהן הי' ומשה ל"ה בע"מ כנ"ל ולמ"ל כולך יפה רעיתי דלסנהדרי גדולה ל"ל דכתיב אתך כנ"ל אלא ע"כ דקאי אסמוכים דצריכים נמי להיות בלי מים ולמ"ל לכל מראה עיני הכהן פרט לסומא הא מקשינן ריבין לנגעים אע"כ דלא מקיש ריבין לנגעים נמצא קרובים כשרים לנגעים ושפיר יכלו לראות נגע מרים לכך הקדים הגמ' משה זר הי' וא"כ צריך קרא כולך יפה רעיתי אסנהדרי גדולה דה"א דמשה הי' ב"מ אבל סמוכין כשרים במומין ושפיר איצטריך קרא פרט לסומא ומקשינן ריבין לנגעים ושפיר קאמר הא אהרן קרוב הי' ודו"ק. נמצא לפ"ז מוכח דאף ב"ד של ג' צריכין להיות בלי מום ואיתא במס' סוכה דנ"ג דלוי הוי חיגר א"כ י"ל דבני סימאי הנ"ל רצו להוכיח דפסול לדון דיני קנסות והם אמרו למיעבד לנו כל צורכנא אפי' דיני קנסות ומש"ה איבעי' לי' גידמת במה היא חולצת ומזה מוכח דפסול לדין דאיתא בסנהדרין דמ"ה ע"ב אמר שמואל נקטע יד עדים פטור דבעי' יד העדים תהי' בו בראשונה להמיתו מיתיבי כ"מ שיעמדו שנים ויאמרו פלוני ופלוני כו' מיתיבי מות יומת המכה רוצח הוא אין לי אלא במיתה הכתיבה בי מנין שאם אי אתה יכול להמיתו במיתה הכתובה בו שאתה יכיל להמיתו בכ"מ ת"ל וכו' ופירש"י א"כ ה"נ אף שאין עדים יכולים להמיתו אעפ"כ יהרג ומשני שאני התם דכתיב מות יומת וניליף מיני' משום דהוי רוצח וגואל הדם שני כתובין הבכ"א וא"מ. והנה הרמב"ם פסק כ"מ שאין יכולים להמיתו במיתה הכתובה בו נהרג במיתה אחרת ולא מחלק בין שאר מיתות לרוצח ואפ"ה פסק נקטע יד העדים פטור והקשה הכ"מ דהא בגמ' תלי' זב"ז דאם אתה יכול ל להמיתו בכ"מ נקטע יד העדים חייב ואיך תפס הרמב"ם החבל בשני ראשין. ונראה ליישב לנכון דלכאורה צריך להבין מה דמקשה הגמ' ממות יומת אם א"א יכול להמיתו כו' האיך מדמה זה לזה הואיל וממיתין אותו במיתה אחרת ה"ה נמי דיהרג אם אין יד העדים מה ענין זל"ז וכ"כ הכ"מ גם יש לדקדק דקאמר רוצח וגואל הדם הוי שני כתובים כנ"ל האיך הוא שני כתובים הא דגואל הדם שב"ד מעמידין גואל הדם וכאן הוא