דברי יהונתן עד

דטף קאי על הקטנים שלא הגיעו לחינוך דאביו אינו מחויב ללמוד עמו תורה ואפ"ה מחויב בהקהל דא"ל דטף קאי על הקטנים שהגיעו לחינוך ז"א דהא מפורש בקרא בתר הכי ובניכם אשר לא ידעו וכו' וא"ל דילמא תרווייהו קאי על קטנים שהגיעו לחינוך רק חד קרא קאי על בן בנו דמסתבר יותר שהם בני חינוך ז"א דהא למ"ד בניכם אפי' ב"ב ל"צ קרא לבני בניו דהא ב"ב הרי הם כבנים לכל מילי ואפי' ללמוד עמהם תורה ולמה איצטריך לאשמעי' הכא דמהכ"ת לחלק א"ו צ"ל דחד קרא אתי לקטנים שלא הגיעו לחינוך כנ"ל וא"כ פריך הש"ס שפיר טף למה באים דהא אינם ראוים לא לשמוע ולא ללמוד. אבל למ"ד בניכם ולא ב"ב שפיר י"ל דטף אתי לקטנים שהגיעו לחינוך דראוים הם לשמוע וללמוד וא"ל כנ"ל דהא מפורש בקרא בתר הכי ובניכם וכו' ז"א די"ל חד קרא אתי לב"ב דלא תימא הואיל ואין אבי אביו מחויב ללמוד עמהם תורה ה"ה נמי דלא מוטל עליו מצות הקהל לכך צריך קרא להורות דמחויב בהקהל ומסתבר יותר לרבוי מטף ב"ב הראוים לחינוך מבניו שלא הגיעו לחינוך וא"כ לא פריך הש"ס מידי טף למה באים די"ל דקאי אקטנים שהגיעו לחינוך כנ"ל. והשתא א"ש דבפשיטות ל"מ להקשות טף למה באים די"ל דס"ל כמ"ד דנשים חייבות בת"ת כמו שהובא בירושלמי בשם בן עזאי עיי"ש וא"כ בניכם אתי להורות ולא ב"ב וא"כ י"ל דטף קאי לקטנים שהגיעו לחינוך וא"ל א"כ תרי קראי למ"ל ז"א די"ל דחד קאי על בניו וחד על ב"ב וא"ל ב"ב למ"ל קרא דמ"ש מבניו ז"א דהשתא צריך קרא דלא תימא הואיל ואינו מחויב ללמוד עמהם תורה ה"ה נמי דאין מוטל עליו מצות הקהל קמ"ל כנ"ל אבל השתא דקאמר נשים באות לשמוע ולא ללמוד וע"כ צ"ל דס"ל דבניכם אתי למעט ולא בנותיכם א"כ י"ל דעם ב"ב מחויב ללמוד תורה כדכתיב בקרא והודעת לבניך ולבני בניך א"כ א"א לומר דטף קאי על ב"ב הראוים לחינוך דלהא לא אצטריך דמ"ש מבניו א"ו צ"ל דקאי על בנו קטן ממש שלא הגיע לחינוך וא"כ אינו ראוי לא לשמוע ולא ללמוד ומש"ה פריך שפיר טף למה באים ודו"ק היטב

פרשת האזינו

קד) במדרש האזינו השמים אמר משה אברהם הציב שבע כבשות ואני אעמוד שמים וארץ ותמוה. ונראה עפ"מ דאיתא בריש ע"ז לעתיד יבואו האומות לדין על שמיאנו לקבל התורה ויאמרו א"ה ישראל שקבלו היכן קיימו ויאמר הקב"ה יבא שמים וארץ ויעידו ויאמרו האומות שמים וארץ נוגעין בעדותן הן דכתיב אם לא בריתי וכו' והקשה התוס' הרי ראי' גדולה שקיימו ישראל התורה דהרי שמים וארץ קיימים ותי' דקיימים על הקבלה והקשה המהרש"א א"כ יכולים להעיד על העשי' ואיך טענו שמים וארץ נוגעין כו' ונראה דאי' במס' שבת דפ"ח מה דכתיב ויתיצבו בתחתית ההר מלמד שכפה עליהם הר כגיגית אמר רבא מכאן מודעה רבה לאורייתא דיכולים לומר אנוסים היינו ופי' רש"י אם בא הקב"ה להענישם בעונש גדול יאמרו אנוסים הייני ולפ"ז מיושב קו' מהרש"א דשמים וארץ נוגעים בעדותן אפי' על העשי' משים דיראים לומר שלא קיימו התורה דא"כ יענשו ופן יאמרו ישראל אנוסים היינו והוי קבלה בטעות ול"ש קבלה ויחזור העולם לתוהו ובהו. והנה יש פלוגתא בין המשנה למלך ובין שאר האחרונים אי ב"נ מוזהר על השבועה או לא וקצת רוצים להוכיח מאברהם דהשביע לאבימלך והציב שבע כבשות ואי נימא דב"נ אינו מוזהר על השבועה האיך האמינו ויש חולקים וס"ל דב"נ אינו מוזהר. ונראה להוכיח מדברי הר"א ממי"ץ דב"נ מוזהר על השביעה דהנה הר"א ממי"ץ חולק על הפוסקים דס"ל אם הקנה דבר א' בשבועה שא"י לחזור ולומר אנוס הייתי והקשה עליהם דא"כ איך אמרי' בגמ' מכאן מודעא רבה לאורייתא דיכולים לומר אנוסים היינו והא הוי מושבע ועומד מהר סיני אע"כ דאף בשבועה יכול לומר אניס הייתי ומזה מוכח דב"נ מוזהר על השבועה דאל"כ מאי הקשה הר"א ממי"ץ בשלמא לדידן דשייך איסור שביעה שפיר אמרי' בשביל חומר השבועה גמר ומקני אף באונס אבל באותו זמן שקבלו התורה עדיין ל"ה מוזהרין על השבועה רק לאחר שקבלו התורה יש בכללם אזהרת שבועות שוא א"כ שפיר יוכלו לומר אנוסים היינו בקבלת התורה ובכללה לא תשא ואין כאן חומר שבועה כלל אע"כ מוכח דב"נ מוזהר על השבועה וא"כ בלא"ה חומר שבועה עליהם אף דלא קבלו התורה משום דהוא ממצות ב"נ והחולקים עליו י"ל דס"ל דאין ב"נ מוזהר על השבועה ושפיר י"ל כמ"ש. והשתא א"ש המדרש האזינו השמים דמשה העמיד שמים וארץ לעדות וקשה הא נוגעין בעדותן וצ"ל דהם קיימים על הקבלה ושפיר יכולים להעיד על העשי' אך דקשה הא שמים וארץ יראים להעיד פן יטענו ישראל אנוסים היינו ויהי' הקבלה בטעות וצ"ל כהנך פוסקים דפליגי אהר"א ממי"ץ דע"י שבועה א"י לומר אנוס הייתי רק דקשה מנ"ל דבאותו זמן היו