דברי יהונתן עג

א"כ ממילא לית לן לימוד על תינוק שנולד מהול אם צריך למולו לכך שאל יל"ר תינוק שנולד מהול וכו' אבל בלא הקרא כי יקרא קן צפור ל"ה מקום לאיבעי' הזה דהוי ידעי' זאת מהמול ימול כנ"ל ודו"ק

פרשת תבא

ק) במדרש וענית ואמרת יל"ר העובר לפני התיבה מהו שיהא מותר לענות אמן אחר הכהנים. כש"ח העובר לפני התיבה אל יענה אמן אחר הכהנים מפני הטירוף ואם הבטחתו שיחזור לתפלתו רשאי. ותמוה. ולתרץ נקדים מה דאי' בש"ס דברכות דל"ד ע"א העובר לפני התיבה לא יענה אמן ולא ישא את כפיו ואם הבטחתו שהוא נושא כפיו וחוזר לתפלה מותר וכ' התוי"ט וז"ל כ' הגה"מ הטעם כדי שלא יתבטל נשיאות כפים אבל אם יש כהן אחר שישא את כפיו לא ישא הש"צ אפי' בהבטחתו ולכך לא התירו לעובר לפני התיבה לענות אמן אף בהבטחתו דסתמא תנן לא יענה ודוקא משום ביטול נ"כ התירו והנה בספרי ל"ח כתבתי משום שהראו לי במדרש פ' כי תבא יל"ר מהי שמותר לענות אמן בהבטחתו וכו' לכך חזרתי לומר דמתני' רבותא קמ"ל דאפי' הפסק גדול של נ"כ מותר באם הבטחתו וכ"ש אמן ועתה שבתי וראיתי שאין למדי' הלכה ממדרש וכו' עיי"ש. לפ"ז י"ל דזהו שאלת המדרש באם הבטחתו אי רשאי לענות אמן או לא כדמסופק בל"ח דודאי לא שאל בלא הובטח דמשנה ערוכה הוא דאסור כנ"ל. ואיתא בתוס' ד"ה לא יענה אמן תימא דהא מפסיק בתפלה בעניות אמן וי"ל דעניות אמן ל"ח הפסק מאחר דצורך תפלה הוא עכ"ל לפ"ז ל"ש לישנא דאם הבטחתו בעניית אמן דמשמע דהוי רשות דהא מחובת תפלה הוא א"כ מוכח כחזרה של התוי"ט דודאי לא קאי האי ואם הבטחתו כו' אלא אסיפא דמילתא אנשיאת כפים לחוד אמנם אי נימא שומע כעונה שייך שפיר לישנא דרשות אף בזמן חוב דמצי לשתוק ואפ"ה יוצא דשומע כעונה וע"ז קאמר רשאי ואי' בירושלמי בתחלה הי' כ"א מביא וקורא משרבו ע"ה התקינו שיהי' הכהן קורא והמביא שומע דשומע כעונה מדכתיב וענית ואמרת עכ"ל ולפ"ז יובן המדרש היטב וק"ל

קא) ובדרך אחר נראה דאי' בש"ס דסיכה דל"ח ע"ב דשומע כעונה וכ' התוס' המתפלל בצבור וש"צ אומר קדושה או איש"ר ישתוק מתפלתו וישמע והרי הוא כעונה ולכשיגמור הש"צ יחזור לתפלתו וקשה ממה דאי' בפ' מ"ש אם יכול להתחיל ולגמור עד שלא יגיע הש"ץ לקדושה יתפלל ואם לאו אל יתפלל ותי' אע"ג דשומע כעונה מ"מ עונה עדיף ומצוה, מן המובחר הוא ואי' בירושלמי דשומע כעונה מדכתיב וענית אבל אמירה עדיף דכתיב ואמרת ולפ"ז יתורץ שפיר דבל"ז ה"א דאסור להפסיק דיכול לשתוק והוי כעונה אבל השתא דקאמר וענית ואמרת מוכח דאמירה עדיף לכן מקשה שפיר ילמדנו רבינו וכו' והבן

קב) איתא בזוהר רזא דגאולה באורייתא היכי רמיזא דכתיב והיו חייך תלואים לך מנגד ותמוה. ונראה דאי' בש"ס סנהדרין דצ"ח קשאל ר' שמעון לאלי' אימתי יבא בן דוד א"ל היום א"ל והא קא חזינא דלא בא א"ל היום אם בקולי תשמעון ואי' בש"ס קידושין דף למ"ד אם פגע בך מנוול זה משכהו לבהמ"ד אם אזיל מוטב ואם לאו יזכור לו יום המיתה שנאמר והיו חייך וכו' והשתא א"ש הזוהר דשאל רזא דגאולה היכי רמיזא דכתיב והיו חייך וכו' דהיינו שיזכור לו יום המיתה ואז בודאי לא יחטא ויהי' היום אם בקולי תשמעון ובודאי יבא בן דוד וק"ל

פרשת וילך

קג) בש"ס דחגיגה דף ג' ת"ר מעשה בר"י בן ברוקא כו' דרש הקהל את האנשים והנשים והטף בשלמא אנשים באים ללמוד נשים באות לשמוע טף למה באים וכו' ומקשים העולם למה לא פריך בפשיטות טף למה באים ולמה הוצרך להאריך ולהקדים דאנשים באים ללמוד ונשים לשמוע. ונראה דהמהרש"א כ' וז"ל טף למה באים ויש לעיין בזה דהא כתיב בתר הכי באותו ענין בניהם אשר לא ידעו ישמעו וילמדו וכו' הרי אף הקטנים אשר לא ידעו הם בכלל שמיעה ולמידה ונ"ל דהאי קרא קאי בקטנים שכבר הגיעו לחינוך והם בכלל שמיעה ולמידה וכדאמרי' קטן שהגיע לחינוך אביו מלמדו תורה וקרא אשר לא ידעו היינו שאין יודעים לשמור ולעשות וכו' וא"כ הטף דהכא ע"כ לא איירי בהגיעו לחינוך דלא איצטריך לה קרא דהא מפורש בקרא בתר הכי ובניהם אשר לא ידעו וכו' א"ו דהטף איירי בקטנים שלא הגיעו לחינוך וה"א כיון דאביו אינו מחויב ללמוד עמו תורה ה"ה נמי דאינו מחויב בהקהל קמ"ל וכו' עיי"ש. ואי' בקידושין דל"א ולמדתם את בניכם ח"א בניכם ואפי' בני בניכם וח"א בניכם ולא בני בניכם. והנה למ"ד דבניכם אפי' ב"ב במשמע שפיר כ' המהרש"א