דברי יהונתן עב

עדות החודש בלילה פסול וי"ל דתלי' בהא דקיי"ל ד"מ מתחילין ביום וגומרים בלילה וא"כ עדות החודש דבעא דרו"ח א"כ קבלת עדות הוי התחלת הדין ופסול בלילה משא"כ בד"מ דא"צ דרו"ח הוי קבלת עדות גמ"ד וכשר בלילה ולפ"ז א"ש דשפיר משני ר"י מעיד למלך דודאי ר"י ידע משנוי' דש"ס מעיד בפני מלך אך דניחא לי' לאוקמי מתני' מלך לא דן וכו' בין קודם תקנה ובין לאחר תקנה ולפ"ז א"ש דמיושב קו' הש"ס ממנ"פ דודאי אי מתני' איירי קודם תקנה י"ל כתי' הש"ס מעיד בפני מלך ול"ק קו' התוס' האיך רשאי לדון את בנו ז"א כיון דקודם תקנה ד"מ נמי צריך דו"ח וא"כ קבלת עדים הוי התחלת הדין וכשר בקרובים אבל אי איירי לאחר תקנה א"כ ד"מ א"צ דו"ח אזי אין מקום לתי' הש"ס מעיד בפני מלך מכח קו' התוס' הנ"ל וע"ז משני ר"י מעיד למלך ר"ל לטובת המלך כנ"ל וא"ל הא הו"ל עדות שאאי"ל ז"א דלפי סברא דהשתא איירי לאחר תקנה וא"כ בד"מ כשר עדות שאאי"ל ולפ"ז פסק הרמב"ם שפיר לדידן דתקנו חז"ל דבד"מ א"צ דו"ח וא"כ עדות שאאי"ל כשר ושפיר י"ל כדמשני ר"י דמתני' איירי במעיד למלך היינו לטובת המלך וזה מדויק בלשונו הזהב דקאמר אבל אם יודע עדות למלך ר"ל לטובת המלך ולק"מ. אך כ"ז א"א דמשפט אחד יהי' לכם הוא דוקא א"כ בד"מ צריך דו"ח מדאו' אבל א"א דמשפט א' יהי' לכם לאו דוקא א"כ ד"מ א"צ דו"ח אפי' מדאו'. והנה המפורשים הקשו האיך עלה על דעת לשאול מהו שיהא מותר לדין בקרובים זיל קרי בי רב הוא ותי' דטעמא דאסור הוא משום דודאי מהדר בזכותו דקרובו אבל אם קבלו הבע"ד על עצמם ליכא למיחוש והנה לכאורה א"א אם קבלו הבע"ד ע"ע מותר אין מקום לקו' התוס' הנ"ל האיך מלך מותר לדון את בנו די"ל דמיירי בקבלו הבע"ד ע"ע. ואי' במפורשים שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך בשעריך אתה ממנה וא"א ממנה בחו"ל והקשו המפורשים הא כתיב והי' אלה לכם לחקת משפט לדורותיכם בכל מושבותיכם ותי' דקרא בכל מושבותיכם מיירי בד"מ ולפ"ז צ"ל דמשפט א' יהי' לכם ל"ד והשתא א"ש בל"ז אין מקום לשאלת המדרש מהו וכו' דאם קבלו הבע"ד ע"ע מוכח דשרי דאל"כ קשה קו' התוס' האיך מלך מותר לדון את בנו וא"ל מעיד למלך היינו לטובת המלך ז"א דהא הו"ל עדות שאאי"ל ופסול משום דכתיב משפט א' יהי' לכם וילפי' מד"נ כדאי' בש"ס להדי' שד"מ צריכים דו"ח מכח קרא הנ"ל ולכך סמך המדרש שאלתו לקרא שופטים ושוטרים כו' דמוכח מיני' דמשפט א' יהי' לכם לאו דוקא וא"כ י"ל דבד"מ עדות שאאי"ל כשר והשתא שאל שפיר מהו שיהא מותר לדין בקרובים דל"ל כנ"ל ודו"ק היטב

פרשת תצא

צט) במדרש כי יקרא קן צפור לפניך הלכה אדם מישראל תינוק הנולד מהול מהו שיהא צריך למולו כש"ח צריך להטיף ממנו דם ברית ותמוה. ונראה דאי' בש"ס חולין ד' קל"ט ע"ב עוף טמא פטור מלשלח מה"מ אר"י דא"ק כי יקרא קן צפור לפניך עוף משמע בין טהור בין טמא צפור טהור אשכחן דאיקרי צפור טמא לא אשכחן דקרי לי' צפור ופריך והרי גבי מצורע דכתיב ולקח שני צפרים טהורים משמע דאיכא טמאים ומשני טהורים למעוטי של עהנ"ד והקשו המפורשים הלא כתיב אלה המצות אם עשה כמצותן הרי הן מצוה ואם לאו אין זה מצוה ושל עה"נ אסור בהנאה ותי' דאלה המצות אתי' להורות שאין הנביא רשאי לחדש דבר מעתה ואיתא בש"ס יבמות דע"א עשה לך חרבות צורים ושוב מל בני ישראל שנית מאי שנית מלמד שנצטוה לו מצות פריעה מה שלא נצטוה לאברהם אבינו אך לפ"ז קשה אהך דרשה הנ"ל שאין הנביא רשאי לחדש דבר הלא יהושע חידש מצות פריעה וע"כ צ"ל דאלה המצות אתי' להורות כנ"ל דאם עשית כמצותן כו' אך לפ"ז הדקל"ד למ"ל גבי מצורע טהורים דלמעוטי עה"נ ל"צ דאין זה כמצותן ואי' פלוגתא בש"ס המול ימול חד על מילה וחד על פריעה וחד אמר לימוד על התינוק שנולד מהול שצריך למולו והנה למ"ד המול ימול אתי' להורות על פריעה שפיר י"ל דאלה המצות אתי' להורות שאין הנביא רשאי לחדש דבר ול"ק מיהושע שחידש מצות פריעה ז"א דמצות פריעה מוכח מקרא המול ימול אבל למ"ד המול ימול אתי' לתינוק שנולד מהול לא מוכח מכאן מצות פריעה רק מדכתיב שנית גבי יהושע וקשה כנ"ל האיך רשאי לחדש וע"כ צ"ל דאלה המצות לא אתי' להכי רק אם עשית כמצותן וכו' ולפ"ז הקו' במ"ע למ"ל גבי מצורע טהורים. והשתא א"ש המדרש הנ"ל כי יקרא קן צפור וקשה למה כתיב. צפור ולא עוף וצ"ל להורות דוקא טהורים ולא טמאין דטהור מיקרי צפור טמא לא איקרי צפור וקשה קו' הש"ס למ"ל גבי מצורע טהורים וא"ל למעוטי של עה"נ דקשה קו' המפורשים דזה ידעי' מאלה המצות וצ"ל דאלה המצות אתי' שאין הנביא רשאי לחדש דבר וקשה מיהושע שחידש מצות פריעה וצ"ל כמ"ד דהמול ימול אתי' להורות מצות פריעה