דברי יהונתן עא

להעיד ואינו מציל ולפ"ז לא פריך הש"ס מידי וכי בן אב אינו מסית דלפמ"ש לק"מ דאחיו מן האב מציל אך י"ל דהש"ס פריך שפיר משום דקשה קו' זו גם מסיפא דקרא דכתיב בנך או בתך וכו' בסתר וכו' דכאן ל"ש תי' הנ"ל, והנה הרמב"ם כתב בד"א דהרוג מציל בזמן שבל"ז המעשה כשר להעיד אבל בזמן שבלא"ה פסול לעדות כגון עבד או אשה או ממזר וכו' זה אינו מציל מחמת קורבה לפ"ז י"ל דכאן לא מיירי שהבן מסית לאביו רק שהבן מסית לאמו דהאם בלא"ה פסולה לעדות דאשה פסולה לכל עדות שבתורה ולפ"ז קו' הש"ס במ"ע ניכתוב בן אביך וא"ל דהכא מציל הניסת מכח עדותו י"ל נמי בכה"ג דמסית לאחותו דבלא"ה נמי פסול לעדות א"ו דאסור להתייחד עם אחותו והן הן ד' הש"ס וכי בן אם וכו' וצ"ל כנ"ל דבן אב מציל אך קשה מסיפא וצ"ל כנ"ל וקשה דילמא ברישא נמי בהכי מיירי א"ו דבן מותר להתייחד עם אמו כגווני דסיפא ואסיר להתייחד עם שאר עריות שבתורה והכא כתיב בסתר וכו' ודו"ק

פרשת שופטים

צח) במדרש רבה. שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך ילמדנו רבינו מהו שיהא מותר לדין בקרובים ותמוה. ונראה דאי' בש"ס סנהדרין די"ח ע"א כ"ג דן ודנין אותו מעיד ומעידים אותו מלך לא מעיד ולא מעידים איתו ופריך כ"ג מעיד והכתיב והתעלמת וכו' אר"י מעיד למלך דאיכא זילותא ופריך והתני' מלך לא מעיד ולא מעידין אותו ומשני דמעיד בן מלך עיי"ש. והרמב"ם כ' וז"ל כ"ג לא מעיד להדיוט אלא אם יודע עדות למלך מעיד עיי"ש והשיג עליו הראב"ד דהוא נגד סוגי' הש"ס הנ"ל ונראה דאיתא בכללי התלמוד דהיכא דנייד הש"ס משנוי' דמשני איזה אמורא מכח שום קו' בודאי אותו אמורא ידע איזה תי' על קו' זו. והנה הסוגי' דהכא דמשני ר"י מעיד למלך קשה מאי תי' יש לו על קו' הש"ס דמלך לא מעידין אותו. ונראה דהתוס' הקשה בד"ה והכתיב והתעלמת וא"ת דילמא הא דקתני דכ"ג מעיד מיירי ביודע עדות בדבר איסור וכו' ונראה דלק"מ דהא קיי"ל עדות שאי אי"ל אינו עדות א"כ לפ"ז קשה למ"ל מעידין אותו דהא מדקתני כ"ג מעיד ע"כ מוכח דמעידין איתו דאל"כ האיך הוא יכול להעיד הא הוי עדות שאאי"ל וע"כ דמעידין אותו ולמ"ל למימר מעידין אותו אך נראה דהפוסקים כ' דבדיני ממונות כשר עדות שאאי"ל וא"כ אצטריך למיתני מעידין אותו ולפ"ז י"ל דהכי אזדי קו' הש"ס דבאמת קשה למ"ל מעידין אותו וא"ל דה"א דאיירי בד"מ כנ"ל ז"א דהא כתיב והתעלמת וכו' וא"כ לק"מ קו' התוס' הנ"ל. אך י"ל דהתוס' הקשה שפיר דאי' בש"ס סנהדרין ד"כ כל האמור בפ' מלך מלך מותר בו והקשה התוס' א"כ למה נענש אחאב על כרם נבות ותי' דמלך מותר ליקח וליתן לעבדיו ולעניים ולא לעצמו עיי"ש. וא"כ אם בדעת המלך ליקח מאנשי עירו וליתן לעבדיו ע"כ דצריך להעמיד עדים בדבר דלוקח בשביל עבדיו ולא לעצמו דאל"כ אין מחויבים ליתן לו דשמא לקח לעצמו כדמוכח מכרם נבות. וא"כ קשה והתני' מלך לא מעידין אותו אך י"ל דבכזה ודאי מעידין אותו שהוא לטובת המלך ולא מיירי מתני' בכה"ג א"כ לפ"ז שפיר משני ר"י מעיד למלך ר"ל לטובת המלך כנ"ל וא"כ לא מקשה הש"ס מידי. אך נראה דאי' בש"ס סנהדרין דל"ב דבר תורה א' ד"מ וא' ד"נ צריכים דרו"ח דכתיב שפט א' יהי' לכם ומ"ט אמרו ד"מ ל"ב דו"ח משום נעילת דלת וכו' ופירש"י מתני' דקתני א' ד"מ וא' ד"נ בדו"ח בימי רבי נשנית קודם תקנה וברייתא דקתני שטרי חיב המאוחרין כשרין לאחר תקנה נשנית. ולכאורה י"ל דקודם תקנה הוי עדות שאאי"ל פסול אפי' בד"מ ולאחר תקנה הוא דכשר בד"מ כסברת רש"י לענין ש"ח מאוחר ואי' בריב"ש אם באו עדים ומזימים את העדים צריך להיות במעמד ב"ד משום דחוב הוא לו וא"ח לאדם שלא בעניו ולפ"ז פריך הש"ס שפיר והתני' מלך לא מעידין אותו וא"ל דלטובת המלך רשאין להעיד קשה הא קודם תקנה בימי משנה הוי עדות שאי אי"ל פסיל בד"מ וא"כ האיך יכולים להעיד לטובת המלך הא הוי עדות שאאי"ל דאם יבואו עדים להזימן אין אנו מקבלין אותם משים דהוי שלא לטובת המלך ומקשה הש"ס שפיר ולפ"ז שפיר הקשה התוס' דילמא איירי בדבר איסור וא"ל א"כ מעידין איתו למ"ל א"ו דמיירי בד"מ דכשר עדות שאאי"ל כנ"ל ז"א דהא קודם תקנה נשנית משנה זו וא"כ גם בד"מ פסול עדות שאאי"ל וא"כ קשה מעידין אותו למ"ל וע"כ צ"ל איידי דקתני מעיד קתני נמי מעידין אותו וא"כ י"ל דמיירי בדבר איסור וג"כ איידי קתני ומקשה התוס' שפיר. והנה התוס' הקשה מאי משני הש"ס מעיד בפני מלך ומסתמא איירי בבן מלך והיכי רשאי לדון את בנו עיי"ש. אך נראה דלק"מ דהרמב"ם פסק התחלת הדין כשר בקרובים וקיי"ל דקבלת עדות הוי התחלת הדין וא"כ אין מקום לקו' התוס' והנה התוס' הקשה אהא דאי' בש"ס אם קבלו עדות בלילה כשר ובירושלמי משמע דאם קבלו