דברי יהונתן סט

וכו' ושם כתיב בשמואל המה עולים במעלה והמה מצאו נערות יוצאות לשאוב מים כו' וא"כ הי' סמוך לערב זמן ק"ש וא"כ אף דלא ימהר שמואל לילך אצלם אפ"ה הי' בא קודם אכילתן דבלא"ה הוצרכו להתפלל מקודם א"כ קו' הש"ס במ"ע אך כ"ז א"א דקביעות הי' אבל אי ל"ה קביעות אזי רשאין לאכול סמוך לזמן ק"ש א"כ צ"ל כמ"ש האברבנאל הנ"ל ולפ"ז א"ש בל"ז ל"ה מקשה הש"ס וכ"כ למה די"ל כתי' האברבנאל דל"ה קביעות אבל השתא דהוכיח דברכת הנהנין דאורייתא קשה קו' מהרש"א וצ"ל כנ"ל א"כ ע"כ מוכח דהי' קביעות כנ"ל ונסתר תי' האברבנאל לכך שפיר מקשה הגמ' וכל כך למה ודו"ק

פרשת ראה

צד) במדרש וזאת אשר תאכלו לרבות את השחיטה וזאת אשר לא תאכלו לרבית את המשולחת ולמה מנה התורה את הטמאים דגלוי וידוע לפני מי שאמר והי' העולם שהטהורים מרובים על הטמאים לכך מנה התורה את הטמאים וכדי להבין סמיכות ב' מאמרים אלו נקדים מה דאי' בש"ס חולין דס"ג ע"ב ת"ר לוקחים בצים מן הנכרי בכל מקום וא"ח משום נבילות וטריפות ופריך הש"ס ודילמא מעוף טמא נינהו ומשני באומר של עוף פלוני טהור ופירש"י ודבר שאנו יכולים להבחין ולהביא בצים מאותו עוף לראות אם דומין זל"ז לא משקרי ופריך ולבדוק בסימנים ומשני בטרופה בקערה ופריך וכה"ג מי זבין מנייהו והתני' כו' לפיכך אין לוקחין מהן ביצה הטרופה בקערה אלא אר"ז סימנא לאו דאו' כו' ומסיק משום דאיכא דעורבא דדמי' ליונה עכ"ל הש"ס. והנה הרמב"ם פסק דאין לוקחין בצים מן הנכרים ותמה עליו הה"מ דהוא נגד הברייתא הנ"ל דתני' בהדי' דלוקחין מהן. ונראה ליישב בהקדם קו' הרשב"א בחי' לחולין בהא דאמרי' סימני' ל"ד משום דאיכא עורבתא דדמי' ליונה א"כ אמאי סמכינן על הגוי באומר של עוף פלוני וטהור הוא וקשה הא עדיין מצי לאשתמוטי למימר משל יונה הוא ובאמת הוא דעורבתא עיי"ש. ונראה לתרץ הכל בחדא מחתא דהא בלא"ה יש להקשות מאי פריך הש"ס ודילמא מעוף טמא הוא דילמא הברייתא לא איירי כלל מזה הענין רק היכא שידעי' בודאי שהביצה בא מעוף טהור וכגון דחזי' להדי' שהביצה בא מעוף טהור או בשאר גווני ולא בא לאשמעי' רק דאין חוששין לנו"ט ומ"פ וליחוש וכו' אך ע"ז יש לתרץ בב' דרכים דהנה התוס' והרשב"א ושאר מפורשים הקשו מאי פריך דילמא מעוף טמא הוא הא עופות טהורים הוי רוב ואזלי' בתר רוב ומתרץ הרשב"א דמקשה שפיר דסמוך מיעוטא דעופות טמאים למיעוטא דנו"ט והוי רובא עיי"ש וא"כ י"ל דמקשה שפיר וליחוש וכו' דדחקי לי' לשון הברייתא דנקיט לוקחים בצים מן הנכרי כו' מה דייק בלשונו דוקא מן הנכרים הלא האי דינא שייך נמי גבי ישראל והול"ל בקיצור לוקחים בצים וא"ח לנו"ט ויהי' ממי שיהי' א"ו דברייתא נקיט גוי לרבותא אע"ג דבנכרי איכא גם חשש דילמא בא מעוף טמא אפ"ה לוקחים ביצה מהן לא מיבעי' מישראל דליכא רק חשש טריפה לחוד פשיטא דלוקחים אלא אפי' מנכרים דאיכא תרתי לריעותא אפ"ה לוקחים מהם דל"ח לנו"ט וגם לא חיישי' דילמא בא מעוף טמא ופריך הש"ס באמת ניחוש לזה שמא בא מעוף טמא ומשני באומר וכו' ומירתת הנכרי לשקר והוא גופא קמ"ל דהגוי מירתת כנ"ל

צה) ועוד י"ל דלכאורה קשה מתחלה פריך וליחוש וכו' והדר פריך ולבדוק וכו' ודחיק לתרץ בדוחק מי הכריח הש"ס לזה נימא דחדא מתורצת בחברתה והיינו דלא מיירי באומר של עוף פלוני טהור הוא ובאמת חוששין לעוף טמא אלא דבדקי' בסימנים. ותו דקארי לה מאי קארי לה הלא הוא בעצמו ידע מהקו' ולבדוק בסימנים כמו שמקשה באמת בתר הכי אמנם י"ל דהש"ס הוכיח כתירוצו מכח דקדוק לשון הברייתא דקאמר לוקחים וכו' ואין חוששין לנו"ט ולכאורה הך דאין חוששין הוא למותר דכיון דקאמר לוקחים מהם פשיטא דא"ח לכלום ועוד דבקצור הול"ל וא"ח לכלום א"ו דהברייתא דקדק לומר כן דא"ח לנו"ט דוקא אבל לד"א חוששין והיינו לעוף טמא ולכך פריך שפיר דבאמת ניחוש וצריך הש"ס לתרץ דאיירי באומר וכו' אבל אם אינו אומר באמת חיישי' ומדויק שפיר לשון הש"ס וא"ח לנו"ט ולכך פריך שפיר בתר הכי ולבדוק וכו' ומשני וכו' וק"ל. והנה לכאורה על תי' הראשון הנ"ל שכתבנו דעיקר הוכחה דש"ס הוא מדקתני לוקחים מן הנכרים ואמאי לא קאמר דין זה אף גבי ישראל כנ"ל יש להשיב דהנה הסמ"ג ובעה"ת פסקו דאף דידעי' בודאי שיש בעדר של נכרי טרפה אחת אפ"ה מותר ליקח בצים ממנו עיי"ש וא"כ י"ל דמש"ה נקיט הברייתא לוקחין מן הנכרים לאשמעי' אגב אורחא דינו של הסמ"ג ובעה"ת דבכ"מ מותר ליקח מן הנכרים בצים אף שיש בודאי טריפה בעדרו וזה הדין ל"ש גבי ישראל דודאי ישראל לא ירעה טריפה בעדרו וא"כ בלא"ה א"ש לשון הש"ס אך ע"ז י"ל ממנ"פ במאי