דברי יהונתן סח

דרבנן לא גזור כדאי' בתה"ד וכ"ז הוא דוקא לשיטת התוס' דלר"א רק עדי מסירה כרתי אבל לשיטת רב אלפס ז"ל עדי חתימה דאורייתא אפי' לר"א קשה קו' הנ"ל ואי' עוד בגיטין ד"כ ת"ש וכתב ולא וחקק למימרא דחקיקה לאו כתיבה היא וכו' עיי"ש בתוס' דהו"מ לאקשוי מלוחות דכתיב בי' כתיבה והי' חקיקה. ומעתה יובן המדרש בלא הקרא דוכתב לא הו"מ למיבעי' דידע מתני' דאין כותבין שטר אירוסין וע"כ מיירי באירוסין ומחשש מוקדם כנ"ל וא"ל דעדי מסירה מוציאין הקול ז"א דע"כ מוכח כהרי"ף דאף ע"מ כרתי דאל"כ קשה ממתני' דכתב על יד העבד ת"ל דכתב שיכול להזדייף הוא דליכא לאוקמי בכתובת קעקע דחקיקה לאו כתיבה היא אבל השתא דכתיב וכתבת וכו' ולוחות חקוקים הי' וא"כ מוכח דכתיבה היא ושפיר נוכל לאוקמי בכתובת קעקע וא"כ מוכח דלא כהרי"ף הנ"ל דאל"כ קשה קו' הפוסקים דהא העדים פסולים כנ"ל וא"כ ליכא לאוקמי מתני' דאין כותבין שטר אירוסין באירוסין ממש וכנ"ל דקשה הא ע"מ מוציאין הקול וע"כ צ"ל בשטרי פסיקתא וניתנו לכתוב ושפיר מיבעי' מי נותן שכר ותי' דלעולם איירי באירוסין וכר"פ ודו"ק היטב

צג) בש"ס דברכות דמ"ח ע"ב ברכת הנהנין דאור' מנ"ל אר"נ הרי הוא אומר בבואכם העיר כן תמצאון אותו בטרם עלה הבמתה לאכול כי לא יאכל העם עד בואו כי הוא יברך הזבח ואח"כ יאכלו הקרואים פירש"י יברך הזבח ואח"כ כו' ללמדך שטעון לברך לפני אכילה על אכילת זבח ופריך הש"ס וכל כך למה היו מאריכות בדבריהם ומשני נשים דברניות הן עיי"ש. קו' העולם מפורסמת מה שייכות קו' הש"ס וכ"כ למה בסוגי' דהכא. ונראה דהמהרש"א בחלק הקשה וז"ל ק"ק דאין זה ראי' אלא לברכת המצות משום דזבח הוא מצוה אבל ברכת הנהנין עדיין קשה מנ"ל עיי"ש ונראה דלשיטת התרגום דמפרש כי הוא יברך הזבח היינו שיבצע על הפת א"כ מוכח שפיר ברכת הנהנין דאו' אבל לפירש"י ל"מ מידי ואי' בסוף מס' נזיר דנזיר הי' שמואל כדברי ר' נהוראי וקאמר הש"ס אמר רב לחייא ברי' חטוף ובריך למימרא דמברך עדיף והתני' ר"י אומר גדול העונה אמן יותר מן המברך ומשני תנאי היא דתני' כו' והקשה המהרש"א האי תנא במס' נזיר קאי ומה ענין זה דקאמר רב לחייא ברי' כאן ע"ש ונראה דאי' בש"ס חולין דפ"ז ר"ג הי' מחייב לחד שחטף בהמ"ז ארבעים זוז וכ' ר"ת דלדידן דפסקי' גדול העונה יותר מהמברך א"כ ליתא לדר"ג הנ"ל והר"ן כ' דאף לדידן איתא לדר"ג דיש חילוק בין בהמ"ז לשאר ברכות משום דבהמ"ז מי שבירך בהמ"ז אומר ברכת הזימון היינו נברך שאכלנו וע"ז אין אחרים עונין אמן ולכך צריך לשלם לו אותו ברכה עיי"ש ועוד נראה דשאני בהמ"ז משאר ברכות דעל בהמ"ז אומר ג"כ אמן אחר סיום ברכותיו א"כ אית לי' תרתי שמברך ועונה אמן משא"כ בשאר ברכות ולפ"ז ניחא דלכאורה קשה הא דאמרי' גדול הבוצע הא גדול העונה אמן יותר כו' ולפי סברא הנ"ל דבהמ"ז מברך עדיף ניחא דאי' הבוצע מברך מש"ה גדול הבוצע כדי שיברך ג"כ אך קשה על שמואל למה הי' בוצע הא גדול העונה אמן כו' וא"ל כנ"ל משום בהמ"ז הא שמואל ל"ה יכול לברך בהמ"ז דקיי"ל בהמ"ז טעונה כוס של יין וצריך שיטעום דוקא ושמואל נזיר הי' וע"כ צ"ל דמברך עדיף והשתא א"ש המשך דברי הש"ס בנזיר דקאמר שמואל נזיר הי' ולפ"ז קשה אמאי הי' מברך על הזבח הא קיי"ל דגדול העונה אמן דבל"ז י"ל כפי' התרגום דשמואל הי' בוצע ומשום בהמ"ז הי' בוצע כנ"ל אבל השתא דשמואל נזיר הי' א"כ ע"כ ל"ה בוצע כנ"ל משום בהמ"ז דהא א"י לברך בהמ"ז וא"כ בודאי דבירך על הזבח ולמה הא גדול העונה אמן ומש"ה מייתי הש"ס אמר רב לחייא ברי' כו' ופריך והתני' וכו' ומשני תנאי הוא א"כ שמואל סבר כמ"ד דמברך עדיף ודו"ק. והנה המרדכי בהשגותיו הקשה על הא דקאמר הש"ס ובוצע מברך וטעמא משום דהתחיל במצוה אומרים לו גמור א"כ הו"ל לברך על היין ושאר ברכות שבתוך הסעודה ומתרץ דלר"ת אה"נ אלא דבאמת דוקא מי שבירך ברכה ראשונה הוא דמברך בהמ"ז וידוע דאף דאמרי' ברכת הנהנין דאו' וא"כ לפ"ז מי שבוצע מברך בהמ"ז משום דברכת המוציא היא ברכה ראשונה וא"כ שפיר הי' יכול שמואל לברך על הזבח אבל א"א דברכת הנהנין לאו דאור' א"כ ברכת הזבח הי' ברכה ראשונה וא"כ מי שמברך על הזבח הי' מברך בהמ"ז ולפ"ז ל"ה יכול שמואל לברך על הזבח דהא נזיר הי' וא"י לברך בהמ"ז כנ"ל ומתורץ שפיר קו' מהרש"א. אך כ"ז א"א דקביעות הי' והוצרך לברך בהמ"ז אבל א"א דהאכילה ל"ה קביעות א"כ א"צ לברך בהמ"ז בזימון א"כ לא מוכח מידי דברכת הנהנין דאו' והנה האברבנאל מתרץ קו' הש"ס דמש"ה היו הנערות מאריכות בדבריהן דחיישי דילמא לא ימהר שמואל לילך אצלם ובינתיים הם יאכלו הזבח ומש"ה אמרו כי לא יאכל העם עד בואו וע"כ ימהר שמואל לילך אצלם ע"כ. ולכאורה קשה דאי' בשבת ד"ט ע"ב לא ישב אדם סמוך למנחה ולק"ש לא לאכול