דברי יהונתן סז

א"כ שפיר משני כאן קודם ג"ד הקב"ה נושא פנים ומקבל תשובתם משא"כ לאחר ג"ד אבל לדידן דקיי"ל כר"א ואביי הנ"ל דבע"ת עדיף ול"צ לנשיאות פנים ול"מ לתרוצי כדמשני בנדה לכך הוצרך לתרץ בש"ס ברכות מפני שמדקדקים כו'. ומעתה יבואר המדרש הנ"ל דאי' במדרש נשא לי גלעד לי מנשה לי גלעד זה אליהו מתושבי גלעד לי מנשה זה מנשה בן יהודה שעבר על כל העבירות וקבל הקב"ה תשובתו ולמה הקדים אליהו למנשה דמנשה משבט יהודה ואליהו משבט דן מפני שזה צדיק מעיקרא וזה רשע מעיקרא יכו' א"כ מוכח מכאן דצדיק עדיף מבע"ת. והאברבנאל הקשה אהא דכתיב והי' עקב תשמעון כו' ושמר י"א לך את הברית וכו' והקשה הא אם ישמעו ויקיימו המצית א"כ א"צ לחסד ומה ושמר י"א לך את החסד אבל הרמב"ן עה"ת פי' והי' עקב תשמעון פי' אפי' לא תשמעון אלא בעקב היינו לבסוף יעלה תשובתם אף שהי' רשע מתחלה אעפ"כ ושמר י"א לך את הברית ואת החסד ולפ"ז לק"מ קו' האברבנאל אמנם אי נימא דבע"ת עדיף א"כ ליתא לפי' הרמב"ן וקו' האברבנאל במ"ע. והשתא א"ש והי' עקב תשמעון קשה קו' האברבנאל הנ"ל וצ"ל כהרמב"ן ומוכח דצדיק עדיף מבע"ת כנ"ל ולכך שפיר הביא זש"ה לי גלעד לי מנשה ר"ל דשפיר הקדים אליהו למנשה כנ"ל וא"ש

צב) במדרש כעת ההוא אמר ה' אלי פסל לך וכו' וכתבת על הלוחות וכו' הלכה אדם מישראל הכותב שטר אירוסין לקדש אשה מי נות שכר כש"ח אין כותבין שטר ארוסין אלא מדעת שניהם והחתן נותן שכר ותמיה. ונקדים לתרץ תמיהת הרא"ש על הרמב"ם דפסק ארוסה אין גובה ממשעבדי אלא מב"ח ותמה עליו הרא"ש מהכ"ת לא יגבה ממשעבדי. ונ"ל דאי' בכתובות דק"ב ע"ב א"ל רבינא לר"א דברים הללו ניתנו לכתוב או לא וכו' ת"ש אין כותבין שטר ארוסין ונשואין אלא מדעת שניהם הא מדעת שניהם כותבין מאי לאו שטרי פסיקתא ומשני שטרי ארוסין כדר"פ ור"ש דאיתמר כתבו לשמה ושלא מדעתה רבה ורבינא אמרי מקודשת ור"פ ור"ש אמרי א"מ בתוס' ד"ה רבה ורבינא תימא דלרבינא דאמר מקודשת מבע"ל לאוקמי לההוא דאין כותבין שט"א בשטרי פסיקתא וא"כ מאי קמבע"ל לעיל תפשוט מהא מתני' והניחו התוס' בתימא ונראה דהנה הרשב"א הקשה בחידושיו על הא דא"כ שטרי אירוסין ונשואין אלא מדעת שניהם ממנ"פ למה צריך דעת שניהם אי משום שמא כתב ליתן ולא יתן עד למחר מאי מועיל בלא קנין דעת כ שניהם ותי' דלעולם איירי בלא קנין והא דמהני דעת שניהם כיון דמדעתה נכתב מסתמא נמסר לה בו ביום ולפ"ז קשה מאי דוחקא דש"ס לאוקמי מתני' כר"פ לוקמי כד"ה ובשטר אירוסין וא"ל אמאי צריך דעת שניהם כיון דאנן פסקי' דארוסה אית לה כתובה ו' תוס' בקידושין דס"ה דאפי' בלא כתב לה וא"כ יש לחוש לשטר אירוסין דכתב בה זמן ליתן בניסן ולא נתן עד תשרי והיא תגבה מזמן הכתוב בשטר אבל אם הי' מדעת שניהם מסתמא ביום הכתיבה מסר לה ואע"ג דלא תיקנו זמן בקידושין היינו דלא נפסל בכך אבל ודאי דהי' רגילים לכתוב זמן בשטר קידושי כמו בשטר הלואה וחיישי' שמא כתב ליתן בניסן ולא נתן עד תשרי וצ"ל דקו' הש"ס היא לרב אשי דאמר לא ניתן לכתוב ואי' בש"ס דב"מ די"ז ע"ב אמר רב אשי וארוסה דאית לה כתובה מנ"ל ופי' התוס' דודאי ר"א ס"ל דארוסה אית לה כתובה כדמוכח בכמה מקומות אלא דרוצה להוכיח ממתני' או מברייתא כו' עיי"ש ולפ"ז מקשה הש"ס שפיר לשיטת ר"א דלדידי' ל"מ לאוקמי מתני' דאין כותבין שטרי אירוסין וכו' משום חששא הנ"ל דא"כ תפשוט דארוסה אית לה כתובה מהא מתני' ומש"ה אוקמי כר"פ ור"ש אבל רבינא באמת יוכל לאוקמי מתני' בשטרי אירוסין כנ"ל וא"ל א"כ תפשוט דארוסה אית לה כתובה אה"נ דרבינא פשיט לי' ממתני' ומיושב היטב קו' התוס' דלא צריך לאוקמי בשטרי פסיקתא אמנם לשיטת הרמב"ם דארוסה לא גבי' ממשעבדי לק"מ קו' הנ"ל ואפשר דמשום האי קו' הוציא הרמב"ם דינו דארוסה לא גבי' ממשעבדי. והתוס' שהקשו קושיתם י"ל דאזלי לשיטתם דהנה התוס' הקשו בשמעתין דנכתב ביום לר"י האיך כותבין גט לאיש אע"פ שאין אשתו עמו ניחוש שמא יכתוב בניסן ולא יתן עד תשרי ותי' דאתי' כר"א דאמר עדי מסירה כרתי והם המוציאים את הקול וא"כ הקשו התוס' שפיר דליכא לאוקמי בשטרי ארוסין ומשים מוקדם דהא עדי מסירה הוציאו קול וכ"ז לשיטתם אבל לשיטת רב אלפס ז"ל דסבר לר"א אף עדי מסירה כרתי אכתי חשש הנ"ל במ"ע ושפיר יכול לאוקמי כנ"ל. והנה בש"ס דגיטין די"ט אי' במתני' על הכל כותבין על יד של עבד ונותן לה את העבד ופריך הש"ס ד"כ ות"ל דכתב שיכול להזדייף הוא ומוקי רבא כר"א ובעדי מסירה ולרב"ח מוקי הש"ס בכתובת קעקע והקשו כל הפוסקים דהא העדים פסולים דהא כתובת קעקע אסור מדרבנן. ונראה דלר"א דא"צ עדי חתימה כלל רק דמודה ר"א במזויף מתוכו וזה דוקא בפסול דאורייתא אבל פסול