דברי יהונתן סו

זה ענין לפלוגתייהו. ונראה ליישב בטו"ט והסגנון יהי' כך דדוקא לר"ע דס"ל צום העשירי זו יו"ד בטבת שפיר מוכח דמיתת צדיקים שקולה כשריפת ב"א משא"כ לר"ש דס"ל צום העשירי זה ה' בטבת לא מוכח מידי ששקולה וכו' ובהקדם קו' הטו"ז שהקשה מנ"ל לש"ס ששקולה מיתתן כשריפת וכו' דילמא שקולה צערן רק כמו ט' בתמוז שבו הובקעה העיר או כמו יו"ד בטבת ע"כ ונראה דלק"מ דאי' בזכרי' קפיטל ז' ויהי בשנת ד' לדריוש המלך וכו' בארבעה לחודש התשיעי בכסליו וישלח בית אל כו' לאמר האבכה בחודש החמישי הנזיר כאשר עשיתי זה כמה שנים ויהי דבר ה' צבאות לאמר אמור אל כל עם הארץ כי צמתם וספוד בחמישי ובשביעי וכו' עיי"ש. ויש להבין אמאי שלחו על חודש חמישי האבכה ולא שאלו על חודש העשירי וארביעי כיון שהם שאלו בכסליו א"כ צום עשירי ורביעי הוא מוקדם. ונראה דאי' בש"ס הנ"ל ד' צומות רצו מתענין רצו אין מתענין חוץ מט"ב דחייבין להתענות משים דהוכפלו בו הצרות בית ראשון ובית שני ולפ"ז א"ש דעל צום עשירי ורביעי י"ל דבאמת ל"ה מתענין ומש"ה ל"ה שואלים אלא על ט"ב וע"ז השיב להם צמתם וספוד בחמישי ובשביעי וא"כ כיון דא"צ להתענות רק על שני צומות הללו שפיר מוכח ששקולה מיתת צדיקים כשריפת ב"א ומיושב קו' הטו"ז. ולכאורה נ"ל קו' הנ"ל בד"א דהפוסקים הקשו על ר"ע דס"ל דמתענין בט' בתמוז וט' באב הא קיי"ל דצריכין להיות כ"א יום בין המצרים ולא יותר ומתרצים דבאמת ט"ס הוא אם ר"ע סבר דמתענין ט' באב א"כ מתענין י"ז בתמוז ואי ר"ע סובר דמתענין ט' בתמוז א"כ מתענין א' באב ולפ"ז י"ל דעל חודש עשירי ורביעי ל"ה שואלים האבכה די"ל דהיו מתענין מספק ואפי' אם א"צ מן הדין להתענות אבל על חודש חמישי שפיר שאלו דא"א דא"צ להתענות בחודש חמישי א"כ אין רשאין להתענות בא' באב משום דר"ח הוא ולפ"ז קו' הטו"ז במ"ע. והנה הב"י בשם אבודרהם כ' יו"ד בטבת שחל להיות בשבת מתענין בו ולפ"ז הדקל"ד למה לא שאלו על יו"ד בטבת דא"א דא"צ להתענות א"כ כשחל בשבת אין רשאין להתענות וע"כ צ"ל כתירוץ הראשון הנ"ל ומיושב שפיר קו' הטו"ז הנ"ל. והנה האבודרהם הוכיח דיו"ד בטבת דוחה שבת מש"ס דלעיל דמייתי קרא בחודש העשירי בעשור לחודש כתוב לך שם היום הזה ואת עצם היום הזה משמע אפי' בעצומו של יום כלומר אפי' בשבת כדדרשי' גבי יוהכ"פ אך כ"ז א"א דמתענין יו"ד בטבת אבל א"א דמתענין ה' בטבת ל"מ מידי דדוחה שבת. והשתא א"ש דדוקא לר"ע דסבר דמתענין יו"ד בטבת שפיר קאמר ללמדך ששקולה מיתת צדיקים כו' משום דלדידי' מוכח כשיטת אבודרהם משא"כ לר"ש דסבר דמתענין ה' בטבת לא מוכח מידי כשיטת אבודרהם וא"כ אינו מוכח ששקולה מ"צ משום די"ל כקו' הטו"ז ושפיר תלוי זה בפלוגתתם ומש"ה מייתי לה ר"ש ולק"מ ודו"ק

פרשת עקב

צא) במדרש והי' עקב תשמעון זש"ה לי גלעד לי מנשה. להבין נקדים לתרץ קו' התוס' בש"ס דברכות ד"כ אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה רבש"ע כתיב בתורה אשר לא ישא פנים ואיך אתה נושא פנים לישראל דכתיב ישא ה' פניו אליך א"ל הקב"ה ואיך לא אשא פנים לישראל שכתבתי בתורתי ואכלת ושבעת וברכת והם מדקדקים עד כזית ועד כביצה והקשה התוס' בנדה ד"ע דאי' שם י"ב דברים שאלו אנשי אלכסנדרי' את ריב"ח וזה א' מהן כתיב לא ישא פנים וכתיב ישא ה' פניו אליך ומשני כאן קודם גמ"ד כאן לאחר ג"ד עיי"ש אמאי לא משני בברכות כי הכא או הכא כהתם. ונראה דלק"מ דודאי זה התי' כאן קודם ג"ד הוא עיקר אבל התי' שמשני הש"ס בברכות אינו עיקר משום דלתי' זה דמש"ה נושא פנים מפני שמדקדקים עד כזית ע"כ צ"ל דקרא אשר לא ישא פנים קאי אאומות העולם כמ"ש התוס' וזהו דוחק גדול דהא משה אמר כן לישראל כי ה' אלהיכם וכו' אשר לא ישא פנים וכו' אך לפי שיש קו' על התי' דמשני בנדה ע"כ צ"ל תי' דמשני בברכות דהא האי תי' דמשני בנדה ע"כ צ"ל דה"פ קודם ג"ד אם עשה תשובה הקב"ה נושא פנים ומקבל תשובתו משא"כ אם עשה תשובה לאחר ג"ד וקשה אם עשה תשובה א"צ כלל לנשיאות פנים וע"כ צ"ל דזה גופא הוא נשיאות פנים שהקב"ה מקבל תשובה מרשע ואיתא פלוגתא בירושלמי ר' יהושע אומר אם ישראל עושין תשובה מיד יהי' נגאלים ור"א אומר אע"פ שאין עושין תשובה נגאלין דכתיב ושבי' בצדקה ופריך ולר"י מאי ושבי' בצדקה כיון דעושין תשובה מאי צדקה יש ומשני צדקה עשה הקב"ה עם ישראל שמקבל תשובתם אבל ר"א ס"ל כיון דעושין תשובה א"צ לצדקה אמר אביי כוותי' דר"א מסתברא דאמרי' במקום שבע"ת עומדין אין צדיקים גמורים יכולין לעמוד א"כ ש"מ דבע"ת עדיף. והשתא א"ש בש"ס נדה שפיר משני ר"י כאן קודם ג"ד וכו' דר"י לשיטתו אזיל דס"ל כירושלמי הנ"ל דצדקה עושה הקב"ה עם ישראל שמקבל תשובתם