דברי יהונתן סה

וצריכין ליתן דמים אם רוצים למחות או העיר קדמה היינו העיר כמו שהיתה קטנה וא"כ עכשיו שרוצין למחות א"צ ליתן דמים כדינו של סמ"ג ושפיר הוי המוציא מחברו ע"ה. אך כ"ז הוא לר"א דס"ל דעושין מגרש עיר א"כ שפיר יש מציאות לעשות עיר גדולה מכמות שהי' מקדם אבל לרבנן דס"ל אין עושין מגרש עיר א"כ ליכא מציאות כלל לעשות העיר גדולה מכמות שהי' מקדם וא"כ קו' הנ"ל במ"ע מאי ספק יש כנ"ל. והשתא מיושב כל הנ"ל דהש"ס לא רצה לומר אבע"א דכולא חדא תירוצא הוא והתרצן רצה לתרץ כל המשנה אליבא דחד תנא ומש"ה בהאי תי' לחוד דמתני' כרבנן וה"מ בזרעים כו' לא סגי דהא תינח רישא שפיר אתי' כרבנן אבל הסיפא דקתני ואם ספק וכו' ל"מ אתי' כרבנן מכח קו' הנ"ל דמאי ספק יש דהא ס"ל אין עושין מגרש עיר וא"כ ליכא מציאות כלל להך דהנ"ל. ובהאי תירוצא לחוד ל"צ אלא לר"א כו' נמי לא סגי דא"כ יקשה קו' הש"ך ובה"ז הנ"ל דהא ס"ל אין עושין מגרש שדה וא"כ בשלמא סיפא שפיר מתוקמא כותי' דס"ל לר"א דעושין מגרש עיר כנ"ל אבל הרישא לא מתוקמי' כוותי' לכך קאמר הש"ס ב' תי' ולרבנן נמי ה"מ כו' כלומר כמו דלרבנן יש חילוק בין זרעים לאילנות דאילנות מותר גם לר"א כן וא"כ כל המשנה שפיר מתוקמי' כותי' ולק"מ קו' הש"ך ובה"ז הנ"ל די"ל דבשדה אילנות מודה ר"א דעושין מגרש שדה וסיפא בפשיטות אתי' כותי' דס"ל עושין מגרש עיר כנ"ל וא"צ למחוק גי' הישנות במתני' דעירוכין ולא מגרש שדה ודו"ק. והשתא נבא ליישב מ"ש על רש"י דהנה אי' בירושלמי ב' טעמים על הא דמרחיקין אילן מן העיר א' משום נוי העיר וא' משום דמאפיל לעיר וקאמר מאי נ"מ בין הני ב' טעמים ומשני דנ"מ אם הי' האילן סמיך לביתו של בעל האילן דמשים מאפיל ליכא דהא לביתו הוא דמאפיל אבל לעיר אין מאפיל ולטעמא משום נוי העיר הוא לכל העיר כמו לביתו ופסק הרמב"ם דאם הי' לו ביר וסתר הבית ונטע אילן תחתיו אפי' בתוך כ"ה אמה אין יכולים בני העיר למחות בידו והוכיח זה מירושלמי הנ"ל דאל"כ למה לא קאמר א"ב בכה"ג כגון שהי' לו בית וסתר הבית ונטע אילן תחתיו נמצא לטעמא דמאפיל ליכא דהבית הי' מאפיל יותר מאילן אבל משום נוי איכא דבית אינו ממעט נוי העיר כמו אילן א"ו דגם האילן מותר במקום הבית ולכך קאמר נ"מ אחרינא. אך לפ"ז קשה לפי מה דפירש"י התם גבי גזוזין וגזוזטראות דטעמא ג"כ משום נויי ואמרי' דטענינן ללוקח ואמרי' כונס לתוך שלו הי' א"כ קשה הא דקאמר במתני' ואם ספק כו' למה לא טענינן לבעל האילן שהי' לו מתחלה שם בית ואח"כ נטע אילן במקומו וזהו מותר לשיטת הרמב"ם אך זה ל"ק דהא אין עושין עיר מגרש ומכ"ש בית אילן. והשתא מתורץ מ"ש על רש"י בשבועות דף הנ"ל דהש"ס מקשה ממ"נ אי איירי מתני' בעיירות שאין מוקפות חומה א"כ קשה האיך מתוקמא הסיפא דקתני ואם ספק וכו' למה לא טענינן לבעל האילן כנ"ל דעיירות שאין מוקפות חומה יכול לשנות ולעשות מעיר מגרש ומכ"ש דיכול לעשות מבית אילן אע"כ דמיירי במוקפות חומה ואז אין עושין מעיר מגרש וע"כ אין יכולים לטעון לבעל האילן כנ"ל א"כ קשה רישא ות"ל וכו' ודו"ק. ועפ"ז מבואר היטב המדרש הנ"ל דהנה הר"ן והרשב"א כתבו הא דבחו"ל אין מקפידין אנוי משום דיותר טוב שיתנוולו עיירות שבחו"ל כדי לישב בא"י וזהו כוונת המדרש דקאמר יהי' בהוייתן יהא שאין וכו' ולמד זה ממתני' דקאמר ואם ספק כו' כנ"ל וקשה למה לא טענינן שהי' לו בית ואח"כ נטע אילן במקומו א"ו דאין משנין מעיר מגרש וא"כ מבית לאילן נמי לא משנינן אך קשה דילמא מתני' מיירי בחו"ל וצ"ל דבחו"ל אין מקפידין אנויי אך קשה למה באמת לא קפדינן לכך בא המדרש כמתרץ נאמר ערים והלא לא הי' אלא כפרים אלא ללמדך שחביבה ישיבת א"י שכפרים שבא"י יותר חשובים מערים שבחו"ל וכסברת הרשב"א והר"ן הנ"ל דמוטב שיתנוולו עיירות שבחו"ל כדי שילכו הכל לא"י ודו"ק היטב

פרשת דברים

צ) בש"ס דר"ה די"ח ע"ב תני' אר"ש ד' דברים הי' ר"ע דורש ואין אני דורש כמותו צום הד' זה ט' בתמוז שבו הובקעה העיר שנאמר וכו' ואמאי קרי ד' דרביעי לחדשים צום ה' זה ט' באב שבו נשרף בית ה' צום הז' זה ג' בתשרי שבו נהרג גדלי' בן אחיקם ללמדך ששקולה מיתת צדיקים כשריפת בית אלהינו צום העשירי זה יו"ד בטבת שבו סמך מלך בבל על ירושלים שנאמר ויהי דבר ה' אלי בשנה התשיעית בחודש העשירי בעשור לחודש לאמר בן אדם כתוב לך את שם היום הזה את עצם היום הזה סמך מלך בבל על ירושלים ואני איני אומר כן אלא צום יו"ד זה ה' בטבת שבו באת שמועה לגולה שהוכתה העיר ועשהו יום שמועה כשריפת וכו' ותמוה כיון דכוונת הש"ס אינו אלא לחלוק על ר"ע וא"כ למה צריך לשפת יתר דקאמר ללמדך ששקולה מיתת צדיקים וכו' דמאי