דברי יהונתן סג

כבר מתו אבל א"א דפ' נדרים נאמרו בתחלת מ' שנים י"ל דורו של משה היינו דור המדבר ואי' במ ר"ה ראשי המטות למה נאמר להורות דמתחלה למד עם הנשיאים ולבסוף לכל ישראל והקשו המפורשים למה לא כתיב גם אהרן וחי' דזה נאמר אחר מיתת אהרן ולפ"ז נאמר פ' זו לסוף מ' שנים וא"כ דורו של משה היינו דור של יהושע ושפיר קשה כנ"ל מנ"ל דאתי להורות כנ"ל דילמא אתי להורות דאינו נוהג אלא בדורו ש"מ וצ"ל כדמשני אליבא דב"ה דמיבעי' לי' לגז"ש דיש שאלה בהקדש והשתא א"ש המדרש וה"פ לא תאחר כו' ילך אצל חכם דיש שאלה להקדש ומנ"ל זה וצ"ל דילפי' בגז"ש אך קשה דילמא זה הדבר בא להורות דבעל בהפרה וכו' וא"ל דילמא לאידך גיסא דאתי להורות דאינו נוהג אלא בדורו ש"מ ז"א דבדורו ש"מ ל"ה גרושות לפי של"ה מזנות כנ"ל אבל גז"ש לא ילפי' לזה קאמר המדרש ממה שכתוב ראשי המטות ולא כ' אהרן וצ"ל כנ"ל ומוכח מזה דדורו של משה היינו דורו של יהושע ואז נמצאו גרושות ושוב ל"ל דאתי לבעל בהפרה דמנ"ל דילמא אתי להורות דא"נ אלא בדורו ש"מ דהיינו יהושע כנ"ל וע"כ צ"ל דאתי לגז"ש וע"ז ליכא למיפרך מידי דגז"ש קבלה מרבותיו וממילא נשמע דיש שאלה בהקדש ודו"ק

פח) בש"ס דגיטין דל"ה ע"ב אמר רב א"צ לפרט את הנדר ופריך והא תנן הנושא נשים בעבירה פסול לעבודה עד שידור הנאה ממנה ותני עלה נודר ועובד יורד ומגרש וא"א א"צ לפרט את הנדר ניחוש דילמא אזיל לגבי חכם ושרי' לי' ומשני דמדרינן לי' ע"ד רבים ועיי"ש בתוס' שהקשה למ"ל לאתוי הך ותני עלה וכו' הלא יכול ליפרוך ממתני' גופא דקתני פסול עד שידור וכו' ניחוש וכו'. ונראה ליישב דאי' בש"ס דשבועות דכ"ד ע"ב מתיב רבא יש אוכל אכילה א' וחייב עלי' ד' חטאות ואשם א' וכו' ואם איתא משכחת לה ה' כגון שאמר שבועה שלא אוכל וכו' ומסיק כי קתני מידי דחל אאות בי' מששא אבל מידי דחל אלית בי' מששא לא קתני ובתוס' ד"ה כי קתני וא"ת דבסוף מכות קאמר וליחשיב נמי כגון דאמר שביעה שלא אחרוש ביו"ט אמאי לא משני כי הכא דלא קתני מידי דחייל אמידי דלאו בר מששא. ונראה דאי' בש"ס שם ובנדרים די"ג חומר בשבועות מבנדרים שהשבועות חלות על דבר שיש בו ממש ושאין בו ממש משא"כ בנדרים ולפ"ז לק"מ אסוגי' דמכות דליכא לשנוי' כי קתני מידי דחייל אאית בי' ממשא כו' דאכתי קשה לחשוב נדר שלא אחרוש וכו' אבל בסוגי' דהכא דחשוב חיוב חטאת שפיר משני משום דבנדר ל"ש חיוב חטאת ולק"מ. והנה אי' פליגתא בשבועות דכ"ד לענין שבועה שלא אוכל נו"ט דרבנן סברי דשבועה חל אדבר איסור ע"י כולל ור"ש לית לי' כולל ושני דעות יש בפוסקים י"א דוקא שבועה אין חל על איסור אבל נדר חל אפי' אדבר איסור אפי' בלא כולל וי"א דנדר אפי' בכולל נמי לא חל והנה יש להביא ראי' דבנדר אין חל אפי' בכולל דאל"כ קי' תוס' במ"ע וא"ל דלא משני הכי משום דתקשה וליתני נדר כנ"ל ולכך משני האי תנא איסור כולל לית לי' ז"א דאכתי קשה ליתני נדר שלא אחרוש ביו"ט דחל אפי' בלא כולל א"ו מוכח דנדר לא חל אפי' באיסור כולל ולק"מ. והנה הא דקיי"ל צריך לפרט את הנדר היינו מטעם שמא נדר על דבר איסור וכשישמע החכם לא יתיר לו ופסק רבינו אביגדור אם עבר החכם והתיר לו הנדר לא מהני התרה והקשה עליו הש"ך מש"ס הנ"ל דקאמר וא"א א"צ לפרט את הנדר ליחוש וכו' וקשה מאי פריך הא לפי דבריו ל"מ התרה ותי' דהש"ס דהכא איירי בתולה נדרו שאמר יאסר עלי פירות זו אם אשא אשה גרושה א"כ השתא לא קאי התרה אלא אפירות וע"ז מהני התרה ופריך הש"ס שפיר אך ע"ז קשה מנ"ל להקשות וא"א וכו' דילמא לא איירי בתולה נדרו כו' אלא באוסר עליו גרושה עצמה ול"מ התרה וצ"ל דע"כ מוכח דאיירי בתולה נדרו בר"א דאל"כ לא חל הנדר כיון דאין איסור חע"א וא"ל דילמא בכולל עם אשה אחרת דמותרת לו ז"א דכבר הוכחנו כאותו דעה דנדר לא חל אדבר איסור אפי' בכולל וא"כ מקשה הש"ס שפיר. והנה התוס' כ' הא דקיי"ל אין שבועה חל על איסור היינו אאיסור דאורייתא אבל אאיסור דרבנן חל וזה ידוע דלשון שבועה הוא שבועה שלא אוכל ונדר הוא האכילה יהא קונם עלי והנה הרמב"ם כ' הא דגרושה אסורה לכהן היינו בקדושין דכתיב וגרושה לא יקחו אבל בעילת גרושה בלא קידושין אינו אלא מדרבנן ולפ"ז קו' הנ"ל במ"ע דילמא איירי בנודר פשיט וא"ל הא אין אחע"א כנ"ל י"ל דמיירי בלשון קונם עלי בעולת גרושה א"כ חל הנדר משום דליכא איסור דאו' ואפי' אם קידשה אח"כ הנדר לא סילק ממנו ושפיר קשה קו' הנ"ל ומאי פריך הש"ס וניחוש דילמא אזלי וכו' אך י"ל דשפיר הוכיח כיון שנודר קודם שגירש אשתו א"כ אשתו שכבר קידשה לא חל עליו הנדר כיון שהיא אסורה עליו מדאורייתא וע"כ מיירי בתולה נדרו בד"א כנ"ל ושפיר פריך הש"ס ולפ"ז מיושב קו' התוס' דבלא