דברי יהונתן סב

יתידות ואהלים וע"ז קשה טפי מאי מספקא לי' ותי' הש"ס ל"ש ע"ז כלל. ונראה דלכאורה קשה מאי פריך הש"ס והא אינו נוטל בראוי כבמוחזק הא בנות צלפחד הי' משבט מנשה ונטלו כבר החלק בעבר הירדן כשכבשוהו והוי מוחזק וצ"ל דקו' הש"ס הוא לאותו דעה דפסק היכא דאיכא תנאי בדבר הוי ראוי וה"נ הוי תנאי אם יעברו וכו' אבל לאידך דעה דס"ל דהוי מוחזק אפי' היכא דאיכא תנאי בדבר לא פריך הש"ס מידי. מיהא נראה דאי' בילקוט ב' דעות בהאי קרא נתון תתן להם אחוזת נחלה ח"א נתן בעבר הירדן תתן בא"י וח"א נתן בקרקע תתן במטלטלין ולפ"ז הכי אזדי קו' הש"ס אף דעבר הירדן הוי מוחזק מ"מ כתיב תתן בא"י וא"י ראוי הוא ומשני ביתידות ואהלים וה"פ נתן בקרקע תתן במטלטלין ולפ"ז מתורץ קו' הרמב"ן דעל תי' קמא לק"מ דשפיר מספקא לי' אי ע"ה הוי ראוי מכח התנאי או לא אבל להך תירוצא דמשני א"י מוחזקת היא וא"כ ה"פ נתן בע"ה תתן בא"י וליכא למימר דמס"ל אי ע"ה ראוי הוא ז"א דהא א"י מוחזקת היא מכ"ש ע"ה דהא תנאי ל"ה אלא אם כבשו א"י ואי א"י מוחזקת היא כ"ש ע"ה דהוי מוחזק ומקשה שפיר מאי מספ"ל. אמנם הא דאמרן די"ל דמספ"ל אי ע"ה הוי ראוי או לאו התינח אם כבר כבשו ע"ה קודם שמת חפר אבי צלפחד אבל א"א דחפר מת קודם שכבשו ע"ה א"כ גם ע"ה הוי ראוי וא"כ קו' הרמב"ן הנ"ל במ"ע דאפי' למ"ד יתידות ואהלים קשה מאי מספ"ל אך הא ידוע דמקושש זה צלפחד (שבת דצ"ו) ואי' במדרש חד דעה דמקושש הוי קודם מ"ת דכתיב כי לא פורש מה יעשה לו ואי לאחר מ"ת הוי הא כתיב מחללי' מות יומת ואי' בפי' הרמב"ן עה"ת כתיב ואם אין לו בת ונתתם את נחלתו לאחיו ולמה לא כתיב ונתתם את נחלתו לאביו ותי' דזהו פרעניות הוא וזהו ל"ה במדבר דבן לא מת בחיי אב. ולפ"ז א"ש הא דמביא הש"ס הא דמקושש במיתה לתרץ דלא תקשה גם לתי' קמא מאי מספ"ל דא"ל כנ"ל דמספקא לי' אי ע"ה הוי ראוי מכח התנאי ז"א דהא במדרש הוכיח מדכתיב כי לא פורש דקודם מ"ת הוי מקושש והבן אינו מת בחיי אביו כרמב"ן הנ"ל וא"כ חפר נמי מת קודם מ"ת ועדיין לא כבשוהו ע"ה והוי ראוי וקשה אפי' לתי' קמא ביתידות וכו' מאי מספ"ל לכך מייתי הש"ס הא דיודע הי' משה שמקושש במיתה דכתיב מחללי' מות יומת וע"כ מוכח דאחר מ"ת הי' מקושש וא"כ ל"מ להקשות אתי' קמא די"ל דחפר מת אחר כיבוש ע"ה וא"כ לק"מ אבל לאידך תי' קשה שפיר מאי מספקא לי' ודו"ק

פרשת מטות

פז) במדרש כי תדור נדר לא תאחר לשלמו ואם נדר ילך אצל חכם ויתירנו ממה שנאמר ראשי המטות ותמוה. ונראה בהקדם מה דאי' בש"ס דב"ב דק"כ הסיבת נחלה ממטה למטה אינו נוהג אלא בדורו של משה ומקשה אלא מעתה זה הדבר דכתיב גבי נדרים ה"נ דאינו נוהג אלא בדורו של משה ומשני האי מיבעי' לי' לגז"ש זה זה משחוטי חוץ דיש שאלה בהקדש ולב"ש דאמרי אין שאלה בהקדש האי זה וזה מאי עביד לי' ומשני האי מבע"ל בעל בהפרה וחכם בהתרה והקשה התוס' דבנדרים אמר ר"י בעל בהפרה וחכם בהתרה וכי ר"י כב"ש ותי' א"נ דב"ה נמי ס"ל בעל בהפרה וכו' רק דהוא יליף גז"ש והוא לא יליף גז"ש ומקשים העולם א"כ לישני נמי גם לב"ה דבא להורות דבעל בהפרה כו' ול"ל דבא לגז"ש. ונראה דאי הוי משני כך הי' קשה מנ"ל דלהכי הוא דאתא דילמא בא להורות דאינו נוהג אלא בדורו של משה ולכן משני דאתי' לגז"ש וגז"ש צריך קבלה מרבותיו אבל קשה הא חזינן דהש"ס משני כן אליבא דב"ש א"כ לב"ה נמי נימא הכי. ונראה דלכאורה יש להבין למה לא ניחא לי' להש"ס לשנוי' באמת אליבא דב"ש דזה הדבר בא להורות דאינו נוהג אלא בדורו של משה וצ"ל דאליבא דב"ש ל"מ לשנוי' כך והוא עפ"מ דאי' בש"ס גן נעול אחותי כלה גן נעול מעין חתום שתי גינות הללו למה לומר לך כ"ז שהיו ישראל במדבר לא זנו נשותיהם תחת בעליהם ואי' בש"ס גיטין ד"צ ב"ש אומרים לא יגרש אדם את אשתו אא"כ מצא בה ערות דבר לפ"ז לא משכחת גרושה במדבר לב"ש דהרי הכתוב העיד שלא הי' מזנות במדבר ובפ' נדרים כתיב ונדר אלמנה וגרושה וא"כ ליכא למימר דאותו פרשה לא נאמר אלא לדורו של משה דהא באותו דור ל"ה גרושה וע"כ צ"ל דקאי אלדורות ולפ"ז מיושב הש"ס שפיר אליבא דב"ש. אך יש ב' דעות אי דור של יהושע נמי מיקרי דורו של משה לפי שמשה ראה אותן או דור המדבר לחוד ומעתה אי נימא דדורו של יהושע נמי קרי דורו של משה הדקל"ד לב"ש נמי דילמא אתי להורות שאין נוהג אלא בדורו ש"מ והיינו בדורו של יהושע דבאותו זמן הי' גרושה. והנה א"א דראשי המטות נאמר בסוף מ' שנים ע"כ דורו של יהושע נמי מיקרי דורו של משה דהא דור המדבר