דברי יהונתן ס

לאחר חורבנה קדושתה קיימת ותמה עליו הלח"מ דדבריו אינם מובנים דהא גם יהושע קידש לא"י בחזקה ותי' דודאי חזקה שהי' בע"כ אינה חזקה ויהושע שכיבש כל האומות ולא קידש רק בכיבוש דחזקה ל"ש גבי' דבע"כ נטל מהם ולכך כיון ששוב נטלו האומות מישראל בטלו הכיבוש ובטלה קדושתה אבל עזרא שצוהו המלך לעלות ולבנות לו המקדש הוי חזקה גמורה ולא בטלה עולמות. והמ"מ כ' דלא כהרמב"ם מכח קו' הנ"ל וכ' דאף קדושת יהושע לא בטלה דאף דכיבוש לא"י לא אמרי' שלאחר חורבנה יבטל קדושתה וקשה דלשיטת הלח"מ קשה קו' הגמ' לעיל אשכחן נכרי מנכרי ול"ל כתי' הש"ס דכתיב וישב וכו' ז"א דרש"י פי' בחומש וכמו כן כל המפורשים וישב ממנו שבי אינה אלא שפחה אחת א"כ קשה דילמא לעולם נכרי מישראל לא קני' בחזקה ול"ל למה קרי לי' שבי דידי' היינו משום דהישראל קנו השפחה ע"י כיבוש שנטלוהו ישראל משאר אומות והשתא שכבשוהו סיחון בטלה הכיבוש ול"ה כלל שפחת ישראל רק שפחת גוים הראשונים שנטלוהו ישראל מהם השפחה והוי כגוי מגוי אבל באמת מה שקנה הישראל בכסף או בחזקה או בשאר קנין אם כבשוהו גוי ממנו ל"ק כלל דהא לשיטת הלח"מ צ"ל כיון דכל קנינו של יהושע ל"ה רק ע"י כיבוש וכיון שבטלה קדושתה בטלה כל קנינו והוי כאילו נטלו סיחון מגוי הראשון שלקח ממנו ישראל רק א"א כסברת המ"מ דאף כיבוש יהושע הוי חזקה מוכח שפיר ונראה דע"כ מוכח כשיטת המ"מ דאל"כ לא מתוקמא הא דעמון ומואב טהרו בסיחון דהא סיחון נטל מעמון ומואב בכיבוש והשתא שכבשוהו ישראל מסיחון בטל כל קנינו לשיטת הלח"מ והוי כאלו נטלו ישראל מעמון ומואב אלא ודאי דהאמת הוא כסברת המ"מ וזהו כוונת התוס' אי לאו דטהרו בסיחון ל"ה מוכח מידי דה"א כהלח"מ אבל השתא מוכח כהמ"מ. ובזה מיושב הפסיקתא דאי' פלוגתא בש"ס אי סורי' הוי כא"י או לאו דלא כבשוהו עולי מצרים רק דוד כבשה ומספקא לן אי כיבוש יחיד שמי' כיבוש או לא אך קשה מאי נ"מ רק א"א כהמ"מ שפיר יש נ"מ לדידן לענין מי שאכל טבל בסורי' אי ילקה או לאו ואי' בש"ס דחולין ד"ס ע"ב ארשב"י הרבה מקראות ראוין לשרוף והן הן גופי תורה כו' כיוצא בדבר כי חשבון עיר סיחון מלך האמורי והוא נלחם במלך מואב כו' דאמר הקב"ה לישראל אל תצר את מואב אמר הקב"ה ליתי סיחון וליפוק ממואב וליתי ישראל וליפוק מסיחון והיינו דאמר ר"פ עמון ומואב טהרו בסיחון עיי"ש ממילא מוכח מקרא דכי חשבון עיר סיחון כו' דעמון ומואב טהרו בסיחון כנ"ל ונמצא מוכח כשיטת המ"מ דכיבוש יהושע הוי ג"כ חזקה גמורה כנ"ל והשתא מקשה שפיר מי שאכל טבל וכנ"ל ודו"ק היטב

פג) בש"ס מו"ק דכ"ח ר' אלעזר אומר אפי' שאר הנשים אין מניחין דכתיב ותמת שם מרים ותקבר שם תיכף למיתה קבורה ואמר ר"א אף מרים בנשיקה מתה ותמוה מאוד מה ענין זל"ז ונראה ליישב דלכאורה קשה לפ"מ שנודע דמשה רבינו ע"ה מת בשבת דהיינו ז' באדר והא קיימ"ל דמרים מתה בשנה דאשתקד ביו"ד בניסן וא"כ אם הי' ז' אדר בשבת בשנה שמת משה וא"כ ע"כ ז' ניסן חל בא' בשבת ובשנה דאשתקד ע"כ הי' חל ז' ניסן ביום ד' דאין בין שנה לשנה אלא ד' ימים וא"כ ממילא דחל אז יו"ד בניסן בשבת וא"כ איך יליף הגמ' ממרים דתיכף למיתה קבורה הא ע"כ במרים לא אפשר דהא מתה בשבת ונראה דאי' פלוגתא ר"י סובר מלאכה שאצ"ל חייב ור"ש פוטר ולפ"ז י"ל סברא נכונה דקבורת המת יהי' מותר לכתחלה בשבת מטעם מלאכה שאצל"ג דבודאי יותר ניחא לי' שלא ימות המת כלל וכן משמע נמי ברשב"א והוא לכאורה סברא נכונה אמנם יש לדחות דהא קיי"ל קבורה הוי משום בזיוני כדי שלא יסריח ולפ"ז י"ל דעכשיו שכבר מת ניחא לי' בקבורה כדי שלא יסריח וא"כ הו"ל מלאכה הצריכה לגופא ואסור בשבת אמנם כ"ז אם מת מחמת מלאך המות דאי' בגמ' ג' טיפין תלוין בחרבו של מה"מ א' שממנו מסריח אבל אי מת בנשיקה ל"ש זה וא"כ הדרין לכללין דאז הוי מלאכה שאצל"ג ומותר לקבור בשבת והנה מרים מתה בנשיקה ומותר לקוברה בשבת מכח משאצל"ג והשתא עולה יפה סמיכות המימרות זל"ז דלולא זאת ל"ה יכול להוכיח דאין משהין את הנשיא מהא דמרים דה"א כקו' הנ"ל דהא ע"כ מרים גופא לא קברוה תיכף סמוך למיתה דהא בשבת מתה לכך מייתי הא דאר"א דאף מרים בנשיקה מתה וא"כ מותר לקוברה בשבת והשתא שפיר מוכח ממרים דתיכף למיתה קבורה ודו"ק

פד) בגמ' דע"ז דכ"ג ע"א פרת חטאת אינה נקנית מן הנכרים דכתיב דבר אל בני ישראל ויקחו אליך פרה אדומה בני ישראל יקחו ואין הנכרים יקחו (פירש"י יקחו ימכרו קרי בי' ויקיחו) ופריך הש"ס א"מ ויקחו לי תרומה ה"נ והא מעשה בדמא בן נתינה שהי' לו אבן ונכנסו חכמי ישראל אצלו וכו' ומשני אבני שוהם הפסיק הענין והא ואבני מילואים