דברי יהונתן נט

הקרב יומת דעביד חלול מנ"ל ומשני ק"ו ומה יושב שאוכל פסול לעבודה זר שאין אוכל וכו' מה ליושב שכן פסול לעדות ומשני מיושב ת"ח ע"כ ואי' שם די"ט פלוגתא בקידוש ידים ורגלים מן הכיור ומסיק איכא בינייהו עומד מן הצד ובתוס' ד"ה וליתב מיתיב וליקדש כ' לאו ישיבה ממש קאמר דאין ישיבה בעזרה אלא סמיכה והקשה הר"א ברודא זצ"ל לשיטת הרמ"א בחו"מ דעדות כשר בסמיכה אמאי לא יליף הש"ס מסמיכה כנ"ל ולא מישיבה וליכא למיפרך מה לסמיכה דפסול לעדות ז"א דלשיטת הרמ"א באמת סמיכה כשר בעדות והגאון הנ"ל תי' דלפי ס"ד דזר כשר שפיר צריך קרא למעט ישיבת מלכות בית דוד דמותרין שלא בשעת עבודה ואסורין בשעת עבודה ואין לנו למעט סמיכה דאסור בשעת עבודה לפ"ז ליכא למילף הך מסמיכה כנ"ל רק דהתוס' כתבו למסקנא דזר שעבד חלול וע"כ צ"ל דקרא אתי' לסמיכה ודו"ק. אך ז"א דאף להס"ד דש"ס דהא זר אסור לכתחלה מקרא נפקא ומק"ו אתי' דעביד חילול לפ"ז לא תי' כלום דאף להס"ד קרא אתי' לסמיכה ולא למעט ישיבת מלכות ב"ד דודאי אסור לכתחלה דכ' והזר הקרב יומת גם א"ל להס"ד דקרא דלעמוד ולשרת אתי' למעט ישיבת מלכות ב"ד דעביד חילול ז"א לפ"ז ל"מ התוס' מידי אך י"ל קושיתו הנ"ל באופן אחר דהריב"ש פי' עמידה מן הצד היינו סמיכה ואי' בסוטה ד"מ ע"ב מביאין לכ"ג ס"ת עומד ומקבל ופריך עומד מכלל דיושב הוא והאמר מר אין ישיבה בעזרה כו' והקשה התוס' דאי' בירושלמי דבכה"ג הוי ישיבה בעזרה דכתיב ועלי כהן יושב על כסא וי"ל מנ"ל להש"ס דקרא לעמוד וכו' אתי' לאיסור סמיכה בעבודה דהא צריך קרא למעט כה"ג מישיבה בשעת עבודה דהא מותר לישב כנ"ל בירושלמי אך י"ל דזהו קו' התוס' בעצמם בקו' ב' שהקשה מפ"ב דזבחים דאמר התם מניח ידו הימנית על רגלו הימנית שפיר קאמרו לי' וכו' מ"ב עמידה מן הצד א"ב ולכאו' אין הבנה לדבריהם ועיי' במהרש"א מה שהגיה שם ולפמ"ש י"ל דזהו באמת קו' התוס' ולפ"ז שפיר מיושב קו' מהר"א ברודא זצ"ל דהא בעמידה מן הצד היינו סמיכה תלי' בפלוגתא דתנאי ולכך לא יליף הש"ס ק"ו מסמיכה משום דאין כאן ק"ו לאידך דמתיר בסמיכה. והשתא יש להביא ראי' לשיטת הרמ"א בחו"מ דסמיכה כשר בעדות ודלא כהמ"א הל' ר"ח סי' תכ"ב שחולק על רמ"א דאי' בתוס' יומא דכ"ד ד"ה אין ישיבה תימא הא אמרי' בפ"ב דזבחים ומה יושב שאוכל הא אין ישיבה וכו' וקשה מאי מקשה דילמא פריך הש"ס מסמיכה כנ"ל ואידך תנא דמתיר בסמיכה אליבי' ליכא ק"ו ואיכא למימר דס"ל כתנא דבי ר"י דיליף מבעל מום עיי"ש זבחים דט"ו וצ"ל כדעת רמ"א דסמיכה כשר לעדות וא"כ ליכא למימר דיליף מסמיכה דאל"כ מאי פריך מה ליושב שכן פסול לעדות הא סמיכה כשר לעדות והבן. ואי' במדרש הנעלם דקרח מצא למשה ולאהרן יושבין בחצר אהל מועד. והשתא א"ש המדרש הנ"ל בל"ז ל"ה יכול לחלוק אכהונה ולומר דאף זר כשר דאיכא ק"ו מסמיכה אבל השתא דמצא אותם יושבים בחצר אהל מועד וצ"ל דכה"ג מותר לישב בעזרה דאף משה כהן הי' ולפ"ז קרא דלעמוד וכו' אתי' למעט ישיבת כ"ג בשעת עבודה כנ"ל ואין לנו לאסור סמיכה בשעת עבודה ואין כאן ק"ו ולכך ראה לחלוק על הכהונה גדולה ודו"ק היטב

פרשת חקת

פב) בפסיקתא כי חשבון עיר סיחון והוא נלחם במלך מואב ילמדנו רבינו מי שאכל טבל בסוריא מהו שילקה ותמוה. ונראה דאי' בש"ס גיטין דל"ז ע"ב עבד שנשבה ופדאוהו אם לשום עבד פדאוהו ישתעבד בו ומסיק הגמ' דרבא אמר ישתעבד לרבו שני דלרבו ראשון לא כיון דלאחר יאוש הוי ופריך לרבא דאמר לרבו שני ממאן קני' לי' וכו' דאמר קרא וגם מבני התושבים וכו' ואימא ה"מ בכספא אבל בחזקה לא אמר ר"פ עמון ומואב טהרו בסיחון אשכחן נכרי מנכרי מישראל מנין דכתיב וישב ממנו שבי מדקרי לי' שבי ש"מ דידי' הוא דקני' בחזקה ובתוס' ד"ה דכתיב וישב ממנו שבי וא"ת למ"ל השתא הא דעמון ומואב טהרו בסיחון השתא נכרי מישראל קונה נכרי מנכרי לא כ"ש וי"ל דמקרא וישב ממנו שבי ל"ה ילפי' מיני' שום קנין אי לא אשכחן דטהרו עכ"ל. ולכאורה אין דבריהם מובנים דממ"נ אי אין יכול ללמוד מקרא וישב וכו' עדיין קשה גם מעמון ומואב כו' לא מוכח מידי וכדמקשה אשכחן וכו' א"ו דמקרא וישב וכו' מוכח דקני' וכדפרי' א"כ הד"ק התוס' לדוכתי'. ונראה ליישב ונקדים מה שפסק הרמב"ם בהל' ב"ה הרבה כרכים כבשו עולי מצרים ולא כבשוהו עולי בבל ומה שכבש יהושע בטלה קדושתו לאחר חורבן ומה שקדש עזרא הוי קדושה אף לאחר חורבן ולמה כ"כ משום דיהושע קידש לא"י בכיבוש שכבוש כל האומות ולאחר חורבנה ששוב נטלוה האומות מישראל בטלה קדושתו אבל עזרא שכיבש לא"י בחזקה אף