דברי יהונתן נז

וא"ש הגי' ישנה דאי הוי מתרץ ס"ל כר"י ל"ה מוכח רק דא"ש על ט"ש כנ"ל אבל מנ"ל דשוחטין על טב"י כקו' הנ"ל אבל בהא דמתרץ ס"ל כר"ע תרווייהו מוכח שפיר דא"ש על ט"ש ודשוחטין על טב"י כנ"ל וק"ל. אך התוס' אזלי לשיטתם דס"ל דהנזופה הי' משעת מרגלים אבל בפסח בשנה שני' עדיין היו כולם נימולים וליתא לכל הנ"ל. והשתא א"ש המדרש הנ"ל דהנה התוס' הקשה על רש"י דסבר דהנזיפה הי' משעת העגל א"כ איך אפשר אחר חטא גדול שהמירו אלקי ישראל בתבנית שור ונעשו נזופים שיהיו חשובים וגבוהים לפני המקום שאח"כ נעשה משכן והשרה שכינתו ביניהם אע"כ דהנזיפה הי' משעת מרגלים והא"ש דקאמר מישאל ואלצפן היו וקשה קו' הנ"ל למה טמאו מישאל ואלצפן דהיו משבט לוי ולא שאר ישראל שלא מלו בניהם דנזופים היו משעת העגל לכך קאמר המדרש כיוצא בו ויבואו האנשים על הנשים שהיו חשובים במלאכת המשכן וקשה קו' על רש"י כנ"ל וצ"ל דנזיפה הי' משעת מרגלים כנ"ל ושפיר קאמר מישאל ואלצפן היו ודוק

עח) פסחים דף ו' שואלין ודורשין בהל' פסח קודם לפסח שלשים יום רשב"ג אומר שתי שבתות ומסיק מ"ט דרשב"ג שהרי משה עומד בר"ח ומזהיר על הפסח דכתיב וכו' ומקשה ממאי דבריש ירחא קאי דילמא בד' או בה' בירחא הוי ומשני אתי' מדבר מדבר וכו' עיי"ש והדר פריך וניכתוב ברישא דחודש ראשון והדר ניכתוב דחודש שני ומשני וכו' עיי"ש. קו' העולם מפורסמת האיך שייך הקושי' וניכתוב ברישא אהא דרשב"ג ובל"ז הו"ל להקשות על הקרא. ונראה דאי' ברש"י חומש פ' הנ"ל פרשה שבראש הספר לא נאמרה עד אייר ולמה לא פתח בזו מפני שהיא גנותן של ישראל שכל מ' שנה שהיו ישראל במדבר לא עשו רק פסח זו בלבד ולכאורה קשה מאי פריך הגמ' לעיל וניכתוב ברישא כו' דילמא מפני שהיא גנותן של ישראל וכו' אך צ"ל כך דלסברת רש"י קשה האיך נרמז בקרא דלא עשו רק פסח א' וצ"ל דמוכח מקרא הנ"ל דלא עשו רק פסח א' וזו היא גנותן עפ"מ דאיתא בשבת כל מקום שנאמר טובה לישראל כתוב באיזה שנה באיזה חודש ובאיזה יום לחודש ולכאורה גם כאן גבי פסח הי' טובה דקיימו מצות פסח והו"ל לכתוב באיזה יום בחודש הי' אלא ודאי דהיא גנותן מפני שלא עשו רק פסח א' אמנם אי ילפי' גז"ש הוי כמו דכתוב בהדי' באיזה יום לחודש. והשתא א"ש בל"ז ל"ה יכול להקשות וניכתוב ברישא וכו' דה"א כפירש"י מפני גנותן כנ"ל ויש הוכחה לפירש"י מדלא כתוב באיזה יום לחודש ע"כ דהיא גנותן אבל השתא דילפי' גז"ש דהי' באחד לחודש הוי כמו שכתוב בהדיא באיזה יום בחודש ול"ה גנותן ולכך פריך שפיר וניכתוב ברישא וכו' ודו"ק היטב

עט) במדרש כי לי כל בכור חד אמר אין לי אלא ברשותי וח"א אין לי אלא עולמות שיהא קדוש עולמי עולמים כענין שנאמר כי לי בני ישראל יכול יקדיש הכהן לבכור ת"ל ביום הכותי כל בכור בארץ מצרים הקדשתי אותם לי הרי כבר מוקדשים ותמוה האיך תלוי זה בזה. ונראה בהקדם דברי הש"ס ב"מ דף ו' ע"ב ההיא מסותא דהוי מנצי עלי' בי תרי וכו' אמר לי' ר"ח לרבה תניא דמסייע לך הספיקות נכנסין לדיר להתעשר ואס"ד תקפו כהן אין מוציאין אותה מידו נמצא זה פוטר ממונו בממונו של כהן עיי"ש. והסמ"ג כ' בהל' בכור ספק בכור תקפו כהן אין מוציאין כדמוכח בפ"ק דב"מ ובהל' פטר חמור כ' הספיקות נכנסים לדיר להתעשר ותקפו כהן מוציאין מידו והקשה עליו הש"ך בספרו תקפו כהן סי' ב' דסותר דברי עצמו ועוד דבש"ס ב"מ מוכח איפכא שהרי באמת רבה ס"ל מוציאים מידו וא"ל ר"ח לרבה תניא דמסייע לך כו'. ונראה ליישב דהרשב"א הקשה לפי הש"ס דתקפו כהן מוציאין מידו אמאי נקיט גבי ספק בכורות המוציא מחברו עליו הראי' למה לא נקיט סתם הרי הוא ברשות בעלים דמיד כשנולד הרי הוא ברשות בעלים בשלמא א"א תקפו כהן א"מ מידו שפיר נקיט המע"ה דאם תקפו כהן צריך ישראל להביא ראי' ותו קשה למה תי' הש"ס לעולם אימא לך תקפו כהן מוציאין מידו ולמה לא משני הש"ס כסברת המקשה דתקפו כהן אמ"מ והתם משום קדושה הבא מאלי' שאני ותו י"ל מאי בעי למפשט מספק בכור דאסור בגיזה ועבודה דילמא התם ה"ט משום דספק איסורא לחומרא וספק ממונא לקולא ועוד י"ל וכי לא ידע המקשן דהתם קדושה הבא מאלי'. אך זה יש לדחות דהתוס' בבכורות כ' ב' סברות גבי ספק בכור דאזלי' בתר רובא ורובא לאו בכורות נינהו ולפ"ז פריך הש"ס שפיר דגם שם ניזול לקולא משום רובא אף דהוי ס' איסורא. אך י"ל הא משנה ערוכה היא בבכורות די"ז ילדה זכר ונקבה וא"י מי בתחלה אין לכהן כלום וא"כ קשה למה נשנית הך דאסורה בגיזה ועבודה על מתני' הנ"ל ולא על המשנה דבכורות דהוי נמי ס' בכור. אך י"ל ב' תי' דודאי על המשנה דבכורות ל"ה צריך לאשמעי' דודאי פשיטא דס' איסורא לחומרא אך על