דברי יהונתן נו

את העגל א"כ הי' זה אחר חטא העגל וא"כ י"ל דסברת התוס' הנ"ל לאו מעליותא וא"ל א"כ למ"ל אך י"ל דאך איצטרך לפ"נ שידחה שבת כנ"ל לפ"ז ליכא הוכחה דנשים מותרות להדליק בש"ש וי"ל דאסור לכך קאמר מהו וכו' ודו"ק

עז) במדרש ויהי אנשים אשר היו טמאים לנפש אדם וכו' כל מקום שאתה מוצא שנאמר אנשים אינם אלא חשובים ומי הי' מישאל ואלצפן וכן הוא אומר גבי מלאכת המשכן ויבואו האנשים על הנשים ללמדך שהיו חשובים במלאכת המשכן כאילו סייעו במעשה בראשית וכו' ותמוה איך תלוי זב"ז. ונראה דאי' בש"ס דפסחים דף צ' אמר רב אין שוחטין וזורקין על טמא שרץ אבל שוחטין וזורקין על טבול יום ומסיק דסבר כר' יצחק דאמר טמאי מתים שחל ז' שלהם בע"פ היו וא"כ למה ל"ה שוחטין אע"כ דאין שו"ז עט"ש כך הוא הגירסא החדשה אבל הגירסא הישנה היא ס"ל כר"ע דאמר מישאל ואלצפן היו שחל ז' שלהם בע"פ והקשה התוס' הא בגמ' דסוכה מתיב ר"י לר"ע לדבריך הלא כבר היו יכולים ליטהר ולמה המתינו עד עתה ש"מ דס"ל דמישאל ואלצפן ל"ה ז' שלהם בע"פ ומחקו הגירסא ישנה וקיימו הגירסא חדשה דס"ל כר"י ומכח זה הניחו בתימא לקמן בפ' מי שהי' דאמרי' ר"ע ס"ל אין שו"ז על טמא שרץ דמנ"ל זה דהא רב דס"ל כן אמרי' דס"ל כר"י ולא כר"ע. ולכאורה נראה לקיים הגירסא ישנה דהנה אי' במכילתא ב' דעות אותו יום שהוקם המשכן ומתו נד"ו אי הי' שמיני לחודש וראשון למלואים או ראשון לחודש ושמיני למלואים וא"כ י"ל דבזה מחולקים ר"י ור"ע דר"ע סבר דהי' שמיני לחודש וא"כ חל ז' שלהם בע"פ ומוכח אליבי' דאין שו"ז על טמא שרץ אבל ר"י סבר דהי' ראשון לחודש וקשה הא כבר יכולים ליטהר ול"ק קו' התוס' וא"צ לזוז מנוסחא הישנה רק קו' התוס' הוא למ"ל לכל החרדה לומר ר"ע הוא וכל הקושי' יהי' סובב והולך דס"ל דהי' שמיני לחודש הו"ל לומר כר"י או הול"ל דס"ל כר"ע וכר"י ולמה אמר כר"ע לחוד ונראה ליישב גם זאת ולקיים הגי' ישנה דהתוס' הקשה לרב דאמר שו"ז על טב"י א"כ למה אין שוחטין על ט"ש לשחוטי ולטבולי' והוי טב"י ושוחטין עליו ותי' דכך אמר להם משה לאותם טמאים אם תטבלו באמת יכולים לשחוט ואפי' על ט"ש כנ"ל רק אם לא תטבלו תעשו פסח שני. והרמב"ם מיאן בזה התי' והוכיח מכח קו' הנ"ל דגם על טב"י אין שוחטין עליו. והנה לכאורה צריך להבין דברי רב דקאמר אין שוחטין על ט"ש ויליף לה מהך דטמאים לנפש אדם ש"מ דאין זה סברא פשוטה רק דהתורה גזרה דאין שוחטין כו' א"כ מנ"ל דאין שו"ז על טב"י ואז צריכים לדוחק של התוס' דמשה אמר אם לא תטבלו כנ"ל דזה דוחק גדול ולמה לא נאמר כפשוטו כמו דגזה"כ על ט"ש כך גזה"כ על טב"י וכדעת הרמב"ם ונראה דע"כ מוכח דשו"ז על טב"י דאי' בתוס' יבמות דע"ב בשם הספרי וברש"י חומש ולמה לא פתח בזו מפני שהיא גנותן של ישראל שלא עשאו פסח בכל מ' שנה אלא א' וכתבו הטעם דנזופים היו במדבר ולא נשבו להם רוח צפונית ולא מלו בניהם ובפסח מילת זכרים מעכבות ובהא מחולקים רש"י ותוס' ביבמות דע"ב מאיזה זמן התחיל הנזופה לדעת רש"י הוא משעת העגל ולדעת התוס' מעת שליחת מרגלים ולכאורה צריך להבין האיך עשאו אותו פסח בשנה שני' לדעת רש"י הא הנזיפה הי' זמן רב מקודם וצ"ל דהי' עפ"י הדיבור שיעשו הפסח כמ"ש התוס' בשם המדרש וא"כ דמה"ד הי' פטורין מפסח רק עפה"ד נמצא דאם איש א' יעבור ולא יעשה פסח דאינו חייב כרת דאם ל"ה הדיבור ל"ה מחויב לעשות כלל רק השם צוהו ובדיבור ההוא לא נזכר כרת רק אזהרה בעלמא ויעשו בני ישראל את הפסח. וידוע דהא דאמרי' העוסק במצוה פטור מן המצוה היינו אם א"א בענין אחר ובסוכה דכ"ה ילפי' מהך טמאי מתים שנטמאו למת ועי"כ בטלו מן הפסח דעוסק במצוה פטור ממצוה והנה אם הי' כאן בתוך ישראל אנשים שמלו בניהם ואנשים שלא מלו בודאי יותר טוב שיטמאו אותן אנשים שלא מלו בניהם דבאילו אין כרת עליהם בביטול הפסח דבלא"ה א"י לעשות דמילת זכרים מעכבות משא"כ אם יטמאו אנשים שמלו בניהם דבאילו יש כרת בביטול הפסח וא"כ קשה לכאורה על ר"ע שאמר מישאל ואלצפן היו דידוע מ"ש רש"י והובא במדרש עדותיך שמרו ובריתך ינצורו זה שבט לוי שמלו בניהם וא"כ למה טמאוהו מישאל ואלצפן שהיו משבט לוי ולא שאר ישראל דבלא"ה לא יכלו לעשות הפסח שלא מלו בניהם. אך כ"ז א"א דאין שו"ז על טב"י א"כ נדחים מפסח ושפיר קשה כנ"ל אבל א"א דשו"ז על טב"י א"כ אף אם נטמאו מישאל ואלצפן אפ"ה יכולים לעשות הפסח דאם היו רוצים לטבול מותרים לעשות הפסח ושפיר נטמאו ואין חילוק בינם לשאר ישראל לפ"ז שפיר מוכח לר"ע דשוחטין על טב"י דאל"כ האיך אמר ר"ע מישאל ואלצפן היו הא קשה קו' הנ"ל וע"כ צ"ל דשוחטין על טב"י וגם מוכח נמי דאין שו"ז על ט"ש מדסבר שהי' שמיני לחודש כנ"ל