דברי יהונתן נה

דוקא ר"ל אמר כן. ונראה דאי' בשבועות ד"ה ע"א ונעלם מכלל דידע מלמד שאינו חייב קרבן עולה ויורד על ידיעות הטומאה עד שיהי' לו ידיעה בתחלה וסוף ופריך אלא מעתה גבי סוטה נמי דכתיב ונעלם מעיני אישה ה"נ דהו"ל ידיעה בתחלה וסוף ואי הוי ידע מי הוי בדקי ליה מיא והתניא כו' בזמן שהאיש מנוקה מעון המים בודקין אותה אין האיש מנוקה מעון אין המים בודקין אותה ומשני מאי ידיעה ידיעות בית רבו פירש"י שלמד בבית רבו שהנוגע בטומאה הוא טמא והוא ידע שהרגיש כשנגע אבל לא התבונן לשים על לבו שנטמאה בטומאה כשנוגע בה וידיעה זו שמיה ידיעה אלא מעתה סיפא דקתני אין בה ידיעה בתחלה ויש בה ידיעה בסוף מי איכא דלית לי' ידיעות בית רבו ומשני בתינוק שנשבה לבין הנכרים ובתוס' ד"ה ונעלם וכו' הקשה מאי פריך הש"ס א"מ וכו' דילמא ה"נ דגבי סוטה בעינן ידיעה בתחלה ודקאמרת מי בדקי לה מיא דילמא לא בא עלי' ול"ה עמה בחדר לאחר שידע שנסתרה וחשוב השתא מנוקה מעון והמים בודקים אותה וי"ל כיון דשכח בנתיים מוכח שלא הקפיד ול"ח מנוקה מעון דאפי' אם אינו מוחה אעון בניו ובנותיו אין המים בודקים את אשתו דהוי אינו מנוקה מעון. ומקשים העולם לפ"ז דאפי' אם עשה עבירה כל דהוא אין המים בודקים לאשתו א"כ לא משכחת לעולם שהמים יהא בודקים אותה לר"ל דאמר אין מזווגין לו לאדם אלא לפי מעשיו א"כ אם היא זינתה מוכח שהוא ג"כ אינו מנוקה מעון לר"ל ואין המים בודקין אותה. ונראה דאי' בשבת תינוק שנשבה לבין הנכרים רב ושמואל ור"י אמרו שחייב מיתה אם עשה מלאכה בשבת דזהו מיקרי היכר ולבסוף שכח ור"ל פוטר ולפ"ז קשה לר"ל האיך משני הש"ס בשבועות בתינוק שנשבה לבין הנכרים מאי קמ"ל מתני' דפטור מקרבן עולה ויורד לענין טומאה הא אפי' לענין שבת פטור מכ"ש מקרבן טומאה אך א"א כקושי' התוס' א"כ ל"צ לתי' הגמ' הזה דהא לא פריך הש"ס מידי א"מ ול"צ לאוקמי בתינוק שנשבה. והשתא א"ש כד פתח ריש לקיש בסוטה קשה לי' קו' הש"ס אלא מעתה וכו' דלדידי' ליכא לשנוי' כתי' הש"ס בתינוק שנשבה כנ"ל וכ"ת כקו' התוס' ז"א די"ל כתי' התוס' ולכך אמר אין מזווגין לו לאדם אשה אלא לפי מעשיו וא"כ ליכא לשנוי' כתי' התוס' כנ"ל וקו' התוס' במ"ע וקו' הש"ס לק"מ די"ל כקו' התוס' כנ"ל ודו"ק

פרשת בהעלותך

עו) בהעלותך את הנרות במדרש ילמדנו רבינו מהו שיהי' מותר להדליק בשמן שריפה בשבת ותמוה. ונ"ל ליישב בהקדים מה דאי' בש"ס קידושין דף ל"ד נשים חייבות בשילוח הקן דהוי מ"ע שאין הז"ג והקשה התוס' ת"ל דהוי ל"ת דכתיב לא תקח אם על בנים ובל"ת השוה הכתוב אשה לאיש ותי' בשם הי"מ דאיכא נפקותא כשיהי' לאשה לקיים מצות עשה דאז הוי פטורה מהל"ת מכח עשה דוחה ל"ת רק כיון דחייבת במ"ע שלא הז"ג הוי עשה ול"ת ואין עשה דוחה ל"ת ועשה ולפ"ז יש להוכיח מכאן דנשים מותרין להדליק בשמ"ש בשבת כיון דלגבייהו ליכא עשה דשבתון דהוי מ"ע שהז"ג ולא נשאר רק ל"ת ואתי עשה דש"ש ודחי ל"ת אמנם הר"י מארץ ישראל דחה זאת והעלה דעשה שיש עמו לאו אף הלאו אלים ולא דחי לה עשה עיי"ש וברש"י פ' כי תשא בפסוק אך את שבתותי תשמרו כ' דיכול דמלאכת המשכן דוחה שבת ת"ל אך למעט כל אכין ורקין מיעוטין ולפ"ז ע"כ מוכח כסברת הי"מ שבתוס' דכל היכא דהוי מ"ע שהז"ג בהדי ל"ת נשים פטורות דאל"כ למ"ל אך וכו' הא בל"ז ידעי' דאינו דוחה שבת דשבת הוי עשה ול"ת ובנין בהמ"ק רק עשה לחוד וצ"ל דאיצטרך אך להורות דנשים נמי אסירות בבנין בהמ"ק דלדידהו ל"ה שבת רק ל"ת גרידא וה"א דידחה שבת לכך כתיב אך ומוכח שפיר כסברת התוס' ואי' ברש"י פ' ויקהל הקדים שבת למלאכת המשכן לומר שאינו דוחה שבת והקשו המפורשים הא כבר מוכח מכח-אך וכו' כנ"ל ותי' דאי' במס' ע"ז דף ה' אי לא הוי חטאו ל"ה מייתי וביומא דפ"ה ע"ב יליף ריב"י דפ"נ דוחה שבת מדכתיב אך את שבתותי תשמרו יכול לכל ת"ל אך חלק עיי"ש ומעתה א"ש דבשלמא הקב"ה כשאמר למשה שיעשה המשכן הי' קודם שעשו את העגל ואז ל"ה חולה שיש בו סכנה וליכא פ"נ שפיר הזהיר אותם מכח אך וכו' כנ"ל אבל משה א"ל אחר חטא העגל שכבר נקנס מיתה עליהם וליכא להזהירם מכח אך דאיצטרך לפיקוח נפש לכך הוצרך להזהירם במה שהקדים שבת למלאכת המשכן. ואי' במדרש דבר אל אהרן וכו' בהעלותך וכו' למה צוה דוקא לאהרן לפי שאהרן הי' מצטער למה יגרע משאר הנשיאים שכולם הקריבו לחנוכת המזבח והוא לא הקריב לכך צוה הקב"ה דוקא לאהרן שיעלה את הנרות ומקשי' הא משה נמי לא הקריב בחנוכת המזבח ולמה צוה דוקא לאהרן. ותי' דאהרן עשה העגל והי' ירא שמא מחמת חטא העגל אינו ראוי לכך. והשתא א"ש המדרש דבר אל אהרן בהעלותך את הנרות קשה למה דוקא לאהרן וצ"ל מפני שהי' מתירא משום שעשה