דברי יהונתן נד

ברגל שלא יהא מצות בזויות עליו לכך דוקא תשמיש חול אסור להש"ל אבל תשמיש קדושה ל"ה בזיון והקשה עליו הר"ן דא"כ אכתי איכא חשש שמא יטה לצורך מצוה לכך פסק הר"ן דאין חילק ואפי' תשמיש קדושה אסור להש"ל ונראה ליישב קו' הר"ן דאי' שם שיעור חנוכה עד שתכלה רגל מן השוק והוא ח"ש ופסק הרי"ף דלאחר שדלק חצי שעה מותר להש"ל ושאר פוסקים סוברים כיון שהוקצה למצותו אסור אפי' לאחר שיעור הדלקה והקשה הרשב"א לשיטת הרי"ף דלאחר שיעורו מותר להש"ל אכתי איכא חשש שמא יטה לאחר שיעורו ותי' דהא דמדליקין בשבת מיירי שנתן שמן שידליק שיעור מצומצם כדי ח"ש. אך לפ"ז קשה הא אי' בש"ס כל דבר שהוא משום שבות לא גזרו עליו בהש"מ א"כ איך קאמר ר"ה דאין מדליקין בהן בשבת כיון דאינו נותן לתוך המנורה רק כדי שיעור ח"ש ושיעור בהש"מ הוא יותר מח"ש וא"כ ליכא למיחוש שמא יטה כיון שהוא בהש"מ אך ז"א דקיי"ל דוקא בדבר מצוה לא גזרו בה"ש אבל בדבר רשות גזרו אפי' בה"ש וא"כ שפיר חיישינן שמא יטה לדבר רשות ולפ"ז אזדי קו' הר"ן דשפיר יש לחלק ולומר דהא דאסור להשל"א דוקא תשמיש חול אבל תשמיש מצוה שרי ואפ"ה ליכא חשש הטי' דממ"נ תשמיש חול אסור להשתמש ותשמיש מצוה לא גזרו עליו בהש"מ דע"כ מיירי בשיעור מצומצם כנ"ל ודו"ק. והנה לכאורה צריך להבין מ"ש התוס' דמסתמא לא הייתי אומר ששום אדם יחמור ע"ע לאסור להשת"ל מהיכי תיתי הא כתיב ושחט וכסה כו' שלא יהי' מצות בזיות עליו אך י"ל דזה דוקא בתשמיש חול אבל בתשמיש מצוה דליכא בזיון ה"א דשרי ובזה מיושב קו' מהרש"א הנ"ל דשפיר איצטריך ר"ה לומר בין בחול וכו' דאל"כ ל"ה ידעי' דמותר להש"ל רק בתשמיש מצוה ואתי ר"ה לאשמעי' דאפי' תשמיש חול מותר להש"ל. ולפ"ז נמצא דהא בהא תלי' דאי נימא כשיטת הרי"ף דמותר השמן שבנ"ח שרי בהנאה לאחר שיעורו א"כ ע"כ הא דקאמר רב מדליקין בהן מיירי בשיעור מצומצם מכח קו' הרשב"א הנ"ל ולפ"ז י"ל כדעת הרז"ה דהא דאסור להש"ל דוקא תשמיש חול אבל תשמיש מצוה שרי ול"ק קו' הר"ן שמא יטה למצותו די"ל כל דבר שהוא משום שבות לא גזרו עליו בה"ש אבל א"א כשאר פוסקים דמותר השמן שבנ"ח לאחר שיעורו אסור א"כ אין הכרח לאוקמי בשיעור. מצומצם וקו' הר"ן במ"ע וע"כ צ"ל דגם תשמיש קדושה נמי אסור להש"ל כמו גבי מנורה וק"ל. והנה האברבנאל הקשה כיון שלא הי' חלונות בהיכל המשכן א"כ היכי הי' כהנים משתמשין שם ותי' לפני המנורה ולפ"ז דבמנורה הי' רשאין להשתמש תשמיש קדושה כ"ש דנ"ח שרי להשתמש תשמיש קדושה אך האבן עזרא תי' דענני הכבוד הי' מאיר להם אך לפ"ז קשה הא אי' בקרא באחד לחודש הוקם המשכן וכו' ויכס הענן וכו' ונעלה הענן מעל המשכן וא"כ כיון דלא נעלה הענן אלא בא' לחודש קשה האיך שימש משה בז' ימי המילואים וצ"ל כתי' האברבנאל אך לשיטת הא"ע צ"ל דז' ימי המילואים הי' מתחילין בא' לחודש כמו דאי' פלוגתא בש"ס שבת דפ"ז ובמדרש אי א' לחודש הוא א' למילואים או ח' למילואים. והנה המדרש הקשה למה בהקרבת הנשיאים הקדים אפרים למנשה עיי"ש. ולכאורה נראה דלק"מ דאי' בסוכה ויהי אנשים אשר היו טמאים לנפש אדם מי היו נושאי ארונו של יוסף הי' ואי' במדרש דשבט מנשה נושאי ארונו של יוסף ולפ"ז א"א דא' לחודש א' למלואים הי' א"כ השבטים התחילו להקריב ביום ח' לחודש ויום ח' להקרבת שבטים הי' ביום ראשון של פסח ולפ"ז ל"ק קו' המדרש דמש"ה הוצרכו שבט מנשה להמתין עד יום ראשון של פסח כדי שיעברו ימי טומאתם כדאיתא בפסחים ד"צ ביום ההוא הוא דאין יכולים לעשות הא אחר וכו' אך כ"ז א"א דאחד לחודש א' למלואים הי' אבל א"א דאחד לחודש שמנה למלואים הי' א"כ קו' המדרש במ"ע. והשתא א"ש המדרש הנ"ל בל"ז ה"א דא' לחודש ח' למלואים הי' וא"כ קשה במאי שמש משה וצ"ל גבי מנורה ולפ"ז מוכח כשיטת הפוסקים דנ"ח שרי לתשמיש קדושה וקשה קו' הר"ן וכי בתשמיש מצוה ל"ח שמא יטה וצ"ל כתי' הנ"ל כיון דלשיט' הרי"ף בהכרח לאוקמי בשיעור מצומצם וכל דבר שהוא משום שבות ל"ג עליו בה"ש ולפ"ז מוכח כשיטת הרי"ף דמותר השמן שבנ"ח מותר א"כ אין מקום לאיבעי' הנ"ל אבל השתא דקאמר ביום השמיני נשיא לבני מנשה וקשה למה הקדים אפרים למנשה וצ"ל כתי' הנ"ל ולפ"ז מוכח דא' לחודש הוא א' למלואים ולפ"ז אין הכרע ממנורה דמותר להשתמש תשמיש קדושה וי"ל כשיטת הר"ן דגם בנ"ח אסור תשמיש קדושה וממילא אין הכרח לאוקמי בשיעור מצומצם וא"כ י"ל כשאר הפוסקים הנ"ל דמותר השמן שבנ"ח אסור וגם י"ל דמותר רק דמיירי בשיעור מצומצם וכיון שיש פנים לכאן ולכאן שפיר מיבעי' מותר השמן שבנ"ח וכו' ודו"ק

עה) בש"ס דסוטה דף ב' כד פתח ריש לקיש בסוטה אמר אין מזווגין לאדם אשה אלא לפי מעשיו ותמוה מאי שייכות זל"ז וגם למה